מפלה לרשות מקרקעי ישראל: ביהמ"ש חייב את המדינה לשלם מיליונים לקבלן בגין "בטלת כלים" ופינוי פסולת
בפסק דין נוקב, מתח בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביקורת על התנהלות רמ"י בפרויקט תשתיות בסכנין. השופט עוז ניר נאוי דחה את טענות המדינה להיעדר יריבות מול הקבלן ואת הסתמכותה על "כתב ויתור", תוך שהוא מאמץ את גרסת החברה המפקחת על פני עמדת הרשות. התביעה שכנגד שהגישה המדינה – נדחתה במלואה
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד הנחית מכה משפטית וכספית על רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), כאשר קיבל את מרבית תביעתה של חברת ע.ל. גיבור בע"מ, וחייב את הרשות לשלם לקבלן סכום של כ-4.7 מיליון ש"ח בתוספת מע"מ, לצד הוצאות משפט נכבדות. פסק הדין, שניתן ביום 1 בינואר 2026 על ידי כבוד השופט עוז ניר נאוי, חשף שרשרת של כשלים בניהול פרויקט ציבורי, החל מתכנון לקוי ועד לקיצוץ שרירותי בתשלומים המגיעים לקבלן המבצע.
הפרשה עוסקת במכרז לביצוע עבודות עפר, תשתיות וסלילה בשכונה הדרומית בסכנין, בו זכתה התובעת, חברת ע.ל. גיבור. את הפרויקט ניהלה עבור רמ"י חברת הניהול "א.ס.ת. תכנון והקמת פרוייקטים בע"מ", כאשר רמ"י עצמה לא הייתה חתומה ישירות על החוזה מול הקבלן.
בליבת התביעה עמדו דרישות כספיות בגין עבודות חריגות ו"בטלת כלים" – מצב בו ציוד מכני כבד עומד מושבת באתר בשל אילוצים חיצוניים. הקבלן טען כי נאלץ להפסיק עבודות למשך חצי שנה בשעות הבוקר בשל קרבה לבית ספר, וכן לעצור לחלוטין את העבודות למשך כשלושה חודשים וחצי בשל מחלוקת מול חברת רפא"ל ומשרד הביטחון בנוגע לסוג הקיר שיבנה בגבול הפרויקט. רמ"י, מנגד, טענה כי אין בינה לבין הקבלן יריבות משפטית, כי הקבלן חתם על כתב ויתור וסילוק טענות, וכי דרישותיו מנופחות וכוזבות.
אחת הסוגיות המרכזיות בפסק הדין נגעה לדרישת הקבלן לתשלום עבור פינוי כמויות אדירות של פסולת מהאתר. רמ"י טענה כי הקבלן לא קיבל אישור מראש לפינוי וכי הכמויות הנטענות מוגזמות. השופט נאוי דחה את עמדת המדינה, תוך שהוא מסתמך על עדותו של מר סמיון ברדיצ'בסקי, נציג החברה המפקחת, שהעיד כי החשבונות נבדקו ואושרו בזמן אמת, אך נחתכו לאחר מכן בהוראת נציגת רמ"י, הגב' לינה מרגלית.
בפסק הדין צוין כי החלטותיה של נציגת רמ"י שלא לאשר תשלומים נעשו "באופן שרירותי, ללא בסיס עובדתי או ראייתי בזמן אמת". השופט קבע כי עדותו של המפקח ברדיצ'בסקי הייתה מהימנה ונטולת אינטרסים, בעוד שנציגת רמ"י לא ידעה להסביר את הבסיס להפחתת הכספים.
בנוגע ל"בטלת הכלים" עקב הקרבה לבית הספר, הודה בית המשפט כי רמ"י וגורמי הניהול "פספסו את חופשת הקיץ", ולכן הקבלן נאלץ לעבוד תחת מגבלות שלא נצפו מראש. גם בסוגיית הקיר מול רפא"ל, אף שהשופט קבע כי לקבלן יש אחריות לשינוי סוג הקיר ללא אישור כתוב, הוא חייב את רמ"י לשלם על הכלים שעמדו מושבתים, מאחר שנאסר על הקבלן להוציא אותם מהאתר עד לפתרון המשבר.
רמ"י ניסתה להתנער מאחריות בטענה משפטית של "היעדר יריבות", בנימוק שההסכם נחתם מול חברת הניהול בלבד. השופט דחה טענה זו מכל וכל, בקובעו כי חברת הניהול משמשת כ"צינור" להעברת כספים בלבד וכי בפועל התקיים קשר ישיר והדוק בין רמ"י לקבלן.
כמו כן, נדחתה טענת רמ"י כי הקבלן מנוע מלתבוע בשל חתימה על "כתב ויתור וסילוק". השופט קיבל את עמדת התובעת כי היא סירבה לחתום על הנוסח הסטנדרטי ושינתה אותו כך שיסייג את הויתור ויאפשר לה לתבוע את יתרת הכספים המגיעים לה.
בצעד חריג, הגישה רמ"י תביעה שכנגד על סך כ-5.1 מיליון ש"ח, בטענה שהקבלן הגיש דרישות כוזבות וכי יש להשיב כספים ששולמו לו "לפנים משורת הדין". בית המשפט דחה את התביעה שכנגד במלואה, וקבע כי לא הוכחה כל תרמית או זיוף מצד הקבלן. טענות רמ"י לזיוף יומני עבודה נדחו אף הן, לאחר שהעד המרכזי מטעמה התגלה כלא מהימן וגרסתו קרסה בחקירה הנגדית.
בנוסף, דחה בית המשפט את הודעות הצד השלישי ששלחה רמ"י נגד חברת הניהול (א.ס.ת.) ונגד המבטחת שלה, חברת הראל. נקבע כי האירועים בבסיס התביעה הם סכסוך חוזי-כספי רגיל ואינם מהווים "מקרה ביטוח" המכוסה בפוליסת אחריות מקצועית.
בסיכומו של דבר, חייב השופט עוז ניר נאוי את רמ"י לשלם לתובעת סך של 4,711,774 ש"ח בצירוף מע"מ. בנוסף, בשל התוצאה החד-משמעית, חויבה המדינה בהוצאות משפט גבוהות: שכ"ט עו"ד לתובעת בסך 250,000 ש"ח, הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח, וכן תשלום שכר טרחת עורכי הדין של חברת הביטוח הראל בסך 75,000 ש"ח.
ת"א 40244-05-21
