"תמרון המס" של 56 מיליון השקלים נכשל: נדחתה תביעה "לכפות" על רשות המיסים מכירת מניות רטרואקטיבית
לאחר עשור של התדיינות משפטית סבוכה, בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את טענת מייסד 'אשבל טכנולוגיות' כי רשות המיסים הסכימה למכירת מניות משועבדות לבנו החורג בשנת 2014. מטרת המהלך: קיזוז הפסד הון כנגד רווחי עתק. השופט רומנוב: "לא עלה בידי המבקש להוכיח הסכמה". עם זאת, נותר פתח לתביעה חדשה
בפסק דין המסיים סאגה משפטית שנמשכה למעלה מעשר שנים, דחה ביום שישי האחרון (02.01.2026) בית המשפט המחוזי בירושלים את תובענתו של יוסף שחם נגד פקיד שומה ירושלים 1 ברשות המיסים. כבוד השופט אריה רומנוב קבע כי שחם לא הצליח להוכיח כי נכרת הסכם מחייב בינו לבין רשות המיסים, אשר היה מאפשר לו למכור מניות משועבדות בשנת 2014 ולנצל את ההפסד לצורכי מס.
שורשי הפרשה מתחילים לפני כ-15 שנה, בחקירה שנפתחה נגד שחם ובת זוגו בחשד לעבירות מס בהיקפים גדולים. במסגרת הסדר בטוחות שנחתם בשנת 2011, שיעבד שחם לטובת רשות המיסים את מניותיו בחברת הסטארט-אפ "מטרולייט בע"מ".
הדרמה המשפטית החלה להתגלגל בשלהי שנת 2014. עורך דינו דאז של שחם פנה לרשות המיסים בבקשה לאשר את מכירת המניות המשועבדות לבן זוגה של אמו (בנו החורג של שחם), בן אנוש, תמורת סכום זעום של כ-42 אלף ש"ח בלבד (לפי שווי של 0.619 ש"ח למניה).
במבט ראשון, הבקשה נראתה תמוהה: מדוע שרשות המיסים תתעסק במכירה בסכום כה זניח כאשר חובו של שחם עומד על "עשרות רבות של מיליוני שקלים"?. התשובה התבררה במהלך הדיונים בבית המשפט: המטרה האמיתית לא הייתה כיסוי החוב, אלא יצירת "אירוע מס" בשנת 2014. באותה שנה נרשם לשחם רווח הון אדיר של 56 מיליון ש"ח, והוא ביקש להכיר בהפסד הצורב ממניות "מטרולייט" (שנרכשו בכ-30 מיליון ש"ח) כדי לקזזו מול הרווחים ולחסוך תשלומי מס עצומים.
לב ליבה של התביעה, שהוגשה במקור במרץ 2015 בדרך של המרצת פתיחה, הייתה הטענה העובדתית כי נציגת פקיד השומה, הגב' מיכל בירנפלד, נתנה את הסכמתה למכירה במתווה שהוצע, אך חזרה בה ברגע האחרון.
שחם טען כי חילופי המכתבים והשיחות בין עורך דינו הקודם (עו"ד דוד פורר) לבין רשות המיסים מוכיחים כי נכרת הסכם. מנגד, רשות המיסים הכחישה מכל וכל קיומה של הסכמה כזו. נציגת הרשות העידה כי מעולם לא אישרה את המכירה, וכי הבקשה נבחנה באותה עת על ידי גורמים בכירים בפרקליטות וביחידת הפירוקים.
בפסק הדין מתח השופט רומנוב ביקורת על אופן ניהול ההליך מצד המבקש. נקודה מכרעת לחובתו של שחם הייתה ההחלטה שלא לזמן לעדות את עו"ד פורר – האדם היחיד שיכול היה להעיד ממקור ראשון על אותה "הסכמה" נטענת בשיחות הטלפון. "המבקש לא נתן טעם של ממש לאי זימון בא כוחו לשעבר, ועל כן אי הזימון פועל לחובת המבקש", כתב השופט.
השופט אף הצביע על סתירה לוגית בגרסת המבקש: בכתב התביעה עצמו נטען כי נציגת הרשות הבטיחה לתת תשובה עד תאריך מסוים ולא נתנה – טענה שאינה מתיישבה עם הטענה כי כבר ניתנה הסכמה מוחלטת קודם לכן.
אחד ההיבטים המטרידים בתיק, כפי שעולה מפסק הדין, הוא התארכות ההליכים לשווא. במשך כארבע שנים (2019-2023), ניהלו הצדדים מגעים למכירת המניות לפי שווי עדכני, ואף אותר משקיע פוטנציאלי. אולם, בשנת 2023 התברר לפתע כי כל המהלך היה עקר מיסודו: לשחם לא היה עניין בשווי הנוכחי של החברה, אלא רק בשווי של שנת 2014, לצורך אותו קיזוז מס רטרואקטיבי. גילוי זה החזיר את התיק לנקודת ההתחלה ולצורך להכריע בשאלה העובדתית הצרה: האם הייתה הסכמה ב-2014 או לא.
בסיכומו של דבר, השופט רומנוב דחה את התביעה וקבע כי שחם לא הרים את נטל הראיה. שחם חויב בהוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח.
עם זאת, בית המשפט הפגין רגישות למצב המשפטי הסבוך שנוצר. שחם ניסה בשלבים מאוחרים לתקן את התביעה ולטעון טענות משפטיות חלופיות (למשל, זכותו לפדות את המשכון לפי סעיף 13 לחוק המשכון), אך בקשותיו נדחו מטעמים פרוצדורליים. כדי למנוע עיוות דין, השופט רומנוב קבע בפסק הדין מנגנון חריג: הוא התיר לשחם להגיש תביעה חדשה שתעסוק בטענות המשפטיות ובזכות הפדיון, וקבע כי תקופת ההתדיינות הארוכה בתיק זה (למעלה מ-9 שנים) לא תיספר במניין תקופת ההתיישנות. משמעות הדבר היא כי הקרב המשפטי בין שחם לרשות המיסים עשוי להתחדש בקרוב בזירה אחרת.
ת"א 38090-03-15
