ביהמ"ש המחוזי: חברת הבנייה "טיטאן" תחויב בהפקדת ערובה, אך בעל השליטה פטור; השופטת מתחה ביקורת על השיהוי של הנתבעים
החלטה דרמטית בתיק התביעה על סך 20 מיליון ש"ח: השופטת איריס אילוטוביץ' סגל קבעה כי חברת הבנייה לא הציגה איתנות פיננסית מספקת ולכן תפקיד 150,000 ש"ח להבטחת הוצאות הנתבעים. מנגד, הבקשה לחייב את בעל המניות באופן אישי נדחתה. גובה הערובה הופחת משמעותית בשל "שיהוי בלתי מוצדק" של הנתבעים בהגשת הבקשה
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נתן לאחרונה החלטה משמעותית במסגרת סכסוך משפטי רחב היקף המתנהל מזה כשש שנים, הנוגע לפרויקט בנייה ברחוב יהודה הלוי בתל אביב. במרכז ההחלטה עמדה השאלה האם לחייב את התובעים – חברת "טיטאן בניה בע"מ" ובעליה, שחר מזרחי – בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבעים, למקרה שהתביעה תידחה.
הפרשה החלה ביולי 2019, אז הגישו חברת טיטאן ומזרחי תביעה כספית בסך 20 מיליון ש"ח כנגד בעלי זכויות בבניין, בטענה להפרת הסכם שיפוץ שנחתם בשנת 2013. הנתבעים מצדם, טענו כי מדובר ב"תביעת הפחדה" מופרכת וכי הסכומים הנתבעים מנופחים וחסרי פרופורציה. לאור זאת, ביקשו הנתבעים מבית המשפט לחייב את התובעים בהפקדת ערובה משמעותית – בסך כולל של 1.6 מיליון ש"ח – כדי להבטיח שיוכלו להיפרע את הוצאותיהם המשפטיות הגבוהות במידה ויזכו בדין.
בהחלטה שניתנה ביום 24 בדצמבר 2025, עשתה השופטת איריס אילוטוביץ' סגל אבחנה ברורה וחדה בין החברה בע"מ לבין האדם הפרטי העומד בראשה, וכן שקלה בכובד ראש את התנהלות הנתבעים עצמם.
במוקד ההחלטה עמדה הוראת סעיף 353א' לחוק החברות, הקובעת כברירת מחדל כי חברה תובעת מחויבת בהפקדת ערובה, אלא אם הוכיחה איתנות כלכלית או נסיבות חריגות. חברת טיטאן ניסתה להוכיח כי מצבה הכלכלי השתפר פלאים מאז החלטה קודמת שניתנה בעניינה ב-2021, אז הוגדרה כחברה "הפסדית". החברה הציגה דוחות כספיים לשנת 2023, מכתבי נוחות מבנקים וצפי לרווחים מפרויקטים עתידיים.
אולם, השופטת אילוטוביץ' סגל לא השתכנעה מהנתונים שהוצגו. בהחלטתה ציינה כי הנתונים מסתמכים יתר על המידה על "רווחים צפויים" ו"הערכות צופות פני עתיד", שאינן מהוות הוכחה מבוססת ליכולת לשלם הוצאות משפט בפועל בהווה. השופטת הדגישה כי החברה לא הציגה תדפיסי בנק עדכניים או דוחות לשנת 2024, וכי הפער בין ההשקעות הנטענות לבין העודפים הצפויים מעלה תהיות. "התמונה הפיננסית שהוצגה נותרה חלקית ואינה מרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת איתנות כלכלית מספקת", נכתב בהחלטה.
לעומת זאת, בכל הנוגע לבעל השליטה, מר שחר מזרחי, התמונה הייתה שונה לחלוטין. הכלל המשפטי קובע כי אין לחייב אדם פרטי בהפקדת ערובה אלא במקרים חריגים, על מנת שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות. מזרחי הציג בפני בית המשפט תצהיר המפרט נכסי נדל"ן, רכבי אספנות, הכנסות גבוהות ודירוג אשראי חיובי. הנתבעים לא הצליחו לסתור נתונים אלו, ולכן הבקשה לחייבו אישית נדחתה על הסף.
נקודה מרכזית וחשובה בהחלטה נוגעת למועד הגשת הבקשה על ידי הנתבעים. השופטת מתחה ביקורת על כך שהבקשה הוגשה בחלוף כשש שנים מתחילת ההליך, ולמרות שהיה ניתן להגישה מוקדם יותר. "שיהוי לא מוצדק בהגשת הבקשה עלול להפחית מהיקף הערובה… ושיהוי כבד עלול אף להוביל לדחיית הבקשה", הבהירה השופטת. היא הסבירה כי הגשת בקשה בשלב כה מאוחר, לאחר שהתובעים כבר הוציאו הוצאות ניכרות לניהול המשפט, פוגעת בהגינות הדיונית ועלולה לשבש את יכולתם להמשיך בהליך.
השופטת קבעה כי למרות שהשיהוי אינו מצדיק את דחיית הבקשה לחלוטין (בשל מצבה הכלכלי של החברה), יש לו משקל מכריע בקביעת גובה הסכום. "אלמלא השיהוי הייתי פוסקת סכום ערובה בהיקף גבוה יותר", ציינה השופטת בהחלטתה.
בסופו של יום, קיבל בית המשפט את הבקשה באופן חלקי בלבד. במקום הסכומים הגבוהים שדרשו הנתבעים (600,000 ש"ח ומיליון ש"ח), חייבה השופטת את חברת טיטאן להפקיד סך של 75,000 ש"ח עבור הנתבע 1, וסך נוסף של 75,000 ש"ח עבור הנתבעות 3-4.
סך הכל, על החברה להפקיד 150,000 ש"ח בתוך 60 ימים, אחרת תימחק תביעתה נגד נתבעים אלו. בשל קבלת הבקשה באופן חלקי והדחייה ביחס למזרחי האישי, לא נפסקו הוצאות בהליך הביניים.
ת"א 45320-07-19
