סוף פסוק לסאגה בת 20 שנה: ביהמ"ש המחוזי דחה על הסף תביעת ענק בסך כ-21 מיליון ש"ח בפרשת קרקעות המסדר הסליסיאני
בהחלטה מנומקת ותקיפה, קבע השופט יחזקאל אליהו כי ניסיונן של יזמיות הנדל"ן מקבוצת כהן "להחיות" תביעות שכבר נדחו במסגרת הליכי בוררות קודמים – דינו להידחות מחמת "מעשה בית דין". ביהמ"ש קיבל את בקשת קבוצת נסאר ומנע פתיחה מחודשת של חזית המריבה בנוגע להשבת הכספים, תוך שהוא מותח ביקורת על הניסיון להתעלם מפסיקות חלוטות של בית המשפט העליון והמחוזי
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בראשות כבוד השופט יחזקאל אליהו, שם השבוע סוף לניסיון משפטי מורכב לפתוח מחדש סכסוך נדל"ני ועסקי המלווה את הצדדים מזה כשני עשורים. בהחלטה שניתנה ביום 24 בדצמבר 2025, הורה בית המשפט על סילוקה על הסף של תביעה שכנגד שהוגשה על ידי קבוצת יזמיות הנדל"ן בראשות זיוה כהן נגד איש העסקים נסאר נסאר וחברות שבשליטתו.
ההחלטה ניתנה במסגרת סכסוך ארוך שנים הנוגע לקרקעות בית הספר החקלאי "סליסיאן" של מסדר דון בוסקו, סכסוך שכלל בוררויות, ביטולי פסקי בוררות וגלגולים שונים עד לבית המשפט העליון.
שורשי הסכסוך נעוצים בשנת 2004, אז חתמו החברות שבשליטת זיוה כהן על הסכמים לחכירת מקרקעין יקרי ערך מהמסדר הסליסיאני. נסאר נסאר, באמצעות חברות שבשליטתו, פעל כמתווך ויועץ בעסקה וקיבל לידיו כספים וערבויות. לאחר שהעסקה המקורית לא יצאה לפועל בשל היעדר אישור מ"הכס הקדוש", אך הקרקעות נרכשו לבסוף בדרך של "זכות סירוב ראשונה", התגלעה מחלוקת עזה בין הצדדים: נסאר דרש את דמי התיווך המוסכמים, ואילו קבוצת כהן טענה כי נסאר הפר את חובת האמון ודרשה את השבת הכספים ששולמו לו.
הסכסוך התברר בבוררות אצל השופטת בדימוס ורדה אלשיך, אשר בפסק בוררות ראשון דחתה את תביעות שני הצדדים. אלא שבכך לא תם הסיפור. התיק התגלגל לבית המשפט המחוזי (אצל השופטת יהודית שבח) ולבית המשפט העליון. בפסק דין דרמטי, קבע העליון כי הדיון יוחזר לבוררת אך ורק בשאלת זכאותו של נסאר לדמי תיווך, תוך קביעה כי החלק בפסק הבוררות הדוחה את תביעותיה של כהן להשבת כספים – נותר חלוט וסופי.
לאחר שפסק הבוררות המשלים בוטל גם הוא והתיק עבר להתברר בבית המשפט, הגיש נסאר בפברואר 2024 תביעה כספית נגד כהן. בתגובה, הגישה קבוצת כהן ביוני 2024 תביעה שכנגד בסך של למעלה מ-21 מיליון ש"ח, בטענה להשבת כספים ואובדן רווחים, בטענה כי ביטול הליכי הבוררות "איפס" את המצב המשפטי ומאפשר לה לתבוע מחדש את נזקיה.
קבוצת נסאר הגישה בקשה לסילוק התביעה שכנגד על הסף. הטענה המרכזית הייתה כי התביעה שכנגד מבוססת על אותה תשתית עובדתית ואותן טענות שכבר נדחו בפסק הבוררות הראשון, אשר הפך לחלוט בחלק זה.
מנגד, קבוצת כהן טענה כי משבוטל פסק הבוררות המשלים ונקבע כי הסכסוך יעבור לבית המשפט, הדלת נפתחה מחדש לכל הצדדים להעלות את כל טענותיהם, כולל אלו שנדחו בעבר.
השופט יחזקאל אליהו לא קיבל את עמדת קבוצת כהן ודחה אותה מכל וכל. בהחלטתו המפורטת קבע השופט כי המקרה הנוכחי הוא אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים סילוק תביעה על הסף, שכן מתקיים בו "מעשה בית דין באופן מובהק".
"ברור שמדובר בדיוק באותה תשתית עובדתית שעמדה בלב התביעה שכנגד בהליך הבוררות", כתב השופט אליהו בהחלטתו. הוא הדגיש כי פסיקות בית המשפט המחוזי והעליון לאורך השנים היו ברורות: התיק הוחזר לדיון אך ורק בסוגיית שכרו של נסאר. תביעות ההשבה והפיצויים של כהן נדחו סופית, ואין אפשרות להעלותן שוב במסווה של תביעה חדשה.
בפסק הדין מתח השופט ביקורת על הפרשנות שהציגו התובעות שכנגד (קבוצת כהן) להחלטות קודמות של השופטת שבח. לטענתן, האמירה כי "הסכסוך לא יוכל עוד להתברר בבוררות" מבטלת את העבר כולו. השופט אליהו כינה פרשנות זו "מתממת ובלתי מתקבלת על הדעת".
הוא הבהיר: "לא יתכן כי בית המשפט בקריאתו לצדדים לנהל את הסכסוך ביניהם באכסניה של בית משפט, מבטל במחי יד הליכים ארוכים ומורכבים שנסתיימו בפסקי דין חלוטים".
עוד דחה השופט את הטענה כי מדובר ב"תביעה חדשה" הכוללת סעדים חדשים של אובדן רווחים. נקבע כי שינוי הסעד המבוקש אינו משנה את העובדה שמדובר באותה עילת תביעה שכבר הוכרעה. "המשיבות מנועות מלהוסיף 'ראש נזק' נוסף של 'אובדן רווח' הנובע בדיוק מאותה מסכת עובדתית", פסק השופט.
משמעות ההחלטה היא דרמטית עבור הצדדים: בעוד התביעה העיקרית של נסאר לקבלת דמי תיווך תמשיך להתברר בבית המשפט, ניסיון התביעה הנגדית של קבוצת כהן נחסם סופית. קבוצת כהן תוכל להשתמש בטענותיה רק כטענת הגנה ("קיזוז") כנגד דרישות התשלום של נסאר, אך לא תוכל לתבוע ממנו תשלום אקטיבי של פיצויים.
בית המשפט חייב את המשיבות (קבוצת כהן) בהוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח.
ת"א 57420-02-24
