דרמה בראשון לציון: בית המשפט הורה על סילוק קבלן מפרויקט "נוריות" וקבע – "לא ניתן להחזיק ברוכשי הדירות כבני ערובה"
בהחלטה חריפה שניתנה בשלהי דצמבר 2025, קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב את בקשת חברת "אורון נדל"ן" לסלק את הקבלן המבצע מהאתר, חודשים ספורים לפני מועד המסירה המתוכנן. השופטת עידית ברקוביץ קבעה כי משבר האמון בין הצדדים והחשש לגורלן של 200 משפחות מחייבים צעד דרסטי, גם אם נותרו רק 10% לסיום הפרויקט
בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפי כבוד השופטת עידית ברקוביץ, נתן ביום 29 בדצמבר 2025 החלטה דרמטית המטלטלת את ענף הנדל"ן, במסגרתה הורה לחברת הבנייה "מ.ג.א.ד. בניין והשקעות בע"מ" לפנות לאלתר את אתר הבנייה בפרויקט "נוריות" בראשון לציון. ההחלטה התקבלה בעקבות בקשה דחופה לסעדים זמניים שהגישה היזמית, חברת "אורון נדל"ן בע"מ", בטענה כי הקבלן מעכב את הפרויקט ומשתמש ברוכשי הדירות כקלף מיקוח בסכסוך כספי.
פרויקט "נוריות" בראשון לציון כולל הקמת שישה בניינים ו-216 יחידות דיור. ההסכם בין הצדדים נחתם בינואר 2023, כאשר מועד הסיום המקורי נקבע לפברואר 2025. אולם, כפי שעולה מכתבי הטענות, הפרויקט נקלע לקשיים ופיגורים משמעותיים.
חברת אורון נדל"ן טענה כי הקבלן, חברת מ.ג.א.ד., כשל בעמידה בלוחות הזמנים, האט את קצב העבודות בצורה מכוונת ואף נטש את האתר בסוף נובמבר 2025. לטענת היזמית, התנהלות זו נועדה להפעיל לחץ פסול ולסחוט כספים שאינם מגיעים לקבלן, בסכומים המוערכים ב-38 מיליון ש"ח. בבקשה נטען כי מנהלי הקבלן הבהירו כי אין בכוונתם להמשיך בביצוע אלא אם יוסדרו דרישותיהם הכספיות, ובכך לקחו את הפרויקט ו-200 המשפחות כ"בני ערובה".
מנגד, חברת מ.ג.א.ד. הציגה תמונה שונה בתכלית. הקבלן טען כי העיכובים נבעו מנסיבות של "כוח עליון", בראשן מלחמת "חרבות ברזל", וכן מצווים להפסקת עבודה שהוציאה העירייה ומחסור בתוכניות עבודה מצד היזם. לשיטת הקבלן, הפרויקט נמצא בשלב מתקדם מאוד – 91% ביצוע – והיזמית פועלת בחוסר תום לב בניסיון "לזרוק" את הקבלן רגע לפני הסוף כדי להימנע מתשלום יתרת התמורה בסך של כ-25 מיליון ש"ח.
בהחלטתה המנומקת, דחתה השופטת ברקוביץ את ניסיונות הקבלן להישאר בשטח. בית המשפט קבע כי קיים "משבר אמון טוטאלי" בין הצדדים, המונע כל אפשרות לשיתוף פעולה עתידי הנדרש לסיום הפרויקט.
השופטת ציינה כי בדיון שנערך בפניה, נציג הקבלן לא הצליח להתחייב למועד סיום ודאי ואף הודה כי חזרתו לעבודה מותנית ב"אילוצים", רמז עבה למחלוקות הכספיות. "במצב דברים זה," כתבה השופטת, "אין לכפות על צדדים להסכם מסחרי המשך התקשרות שאין לה תוחלת".
נקודה מרכזית בהכרעה הייתה טובתם של רוכשי הדירות. השופטת קבעה כי "מאזן הנוחות" נוטה בבירור לטובת היזמית והדיירים. בעוד שנזקי הקבלן הם כספיים וניתנים לפיצוי עתידי, הנזק ל-200 המשפחות הממתינות לדירותיהן הוא מיידי ועלול להיות בלתי הפיך אם הפרויקט ימשיך להתעכב.
נדבך חמור נוסף שהוביל להחלטה היה אירוע שהתרחש במהלך ההליך המשפטי. היזמית הגישה בקשה בהולה נוספת, בטענה כי הקבלן החל להוציא חומרים יקרי ערך מהאתר, כגון אבני חיפוי וריצוף. הקבלן הודה בהוצאת החומרים אך טען שמדובר ב"עודפים". השופטת ברקוביץ ראתה בחומרה התנהלות זו, המהווה סעד עצמי אסור בעת שהליך משפטי תלוי ועומד, וציינה כי הדבר מצדיק מתן צו מניעה מיידי.
בית המשפט דחה את טענת השיהוי של הקבלן, וקבע כי דווקא היזמית גילתה אורך רוח עד שהגיעו מים עד נפש. השופטת הדגישה כי הסעיפים בהסכם בין הצדדים, גם אם הם "קשים", מאפשרים ליזם לסלק את הקבלן במקרה של הפרה יסודית או אי עמידה בלוחות זמנים, וכי מטרתם למנוע בדיוק את המצב שנוצר – החזקת הפרויקט כבן ערובה.
בסיכומו של דבר, הורתה השופטת ברקוביץ לקבלן מ.ג.א.ד. לסלק ידו מהפרויקט עד ליום 5.1.2026, ולאפשר לאורון נדל"ן לתפוס חזקה באתר ולהשלים את העבודות בעצמה. על מנת להבטיח את נזקי הקבלן אם יתברר בעתיד שהסילוק היה שלא כדין, הפקידה היזמית ערבות בסך 360,000 ש"ח. בנוסף, חויב הקבלן בהוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח.
החלטה זו שולחת מסר ברור לענף הבנייה: מחלוקות כספיות בין יזמים לקבלנים צריכות להתברר בבית המשפט או בבוררות, אך אינן יכולות לשמש עילה לעצירת עבודות ולפגיעה ברוכשי הדירות, גם כאשר הפרויקט נמצא בישורת האחרונה.
ת"א 10004-12-25
