"הרכבת דהרה", הבלמים נלחצו ברגע האחרון – אך החשבון הוגש: האחים שהתגוששו 25 שנה ישלמו מאות אלפי שקלים למפרק אף שהנכס לא נמכר
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי סכסוך עקוב מדם בין שני אחים, בעלי בניין בתל אביב, שהסתיים בהסכמה מפתיעה רגע לפני מכירת הנכס לצד שלישי, לא יפטור אותם מתשלום שכר טרחה מלא למפרק החברה. השופטת חנה פלינר קבעה כי יש להחיל את דוקטרינת "המימוש הרעיוני" ומתחה ביקורת חריפה על התנהלות הצדדים: "הצדדים אחראים לגורלם. הם ידעו שהמינוי יעלה כסף, הניסיון להתחמק מכך נדחה בשתי ידיים"
סוף לסאגה משפחתית ומשפטית שנמשכה כרבע מאה: בית המשפט המחוזי בתל אביב (המחלקה הכלכלית) שם השבוע סוף לסכסוך ירושה מר בין שני אחים, יהושע וניסים בן בסט, המחזיקים במשותף בבניין יוקרתי ברחוב סמטת הש"ך בתל אביב. בהחלטה עקרונית ונוקבת שניתנה ביום 7 בינואר 2026, קבעה סגנית הנשיא, השופטת חנה פלינר, כי על אף שהאחים הגיעו להסדר ברגע האחרון ומנעו את מכירת הנכס, עליהם לשלם למפרק החברה שכר טרחה בסך של כ-350,000 ש"ח בתוספת מע"מ, וזאת בנוסף לאגרת השגחה לכונס הנכסים הרשמי.
שורשי הסכסוך נטועים עמוק בעבר. חברת "ש.ב בן בשט בע"מ", שנוסדה עוד בשנת 1972 על ידי הורי האחים, החזיקה בנכס מקרקעין ששימש בעבר את העסק המשפחתי לייצור מוצרי כסף וזהב. בשנת 2003 פרץ סכסוך קשה בין האחים, שהוביל להליכי בוררות ולניסיונות חוזרים ונשנים לחלוקת הנכס ביניהם ("חלוקה בעין"). לאחר שהצדדים הגיעו למבוי סתום והיחסים ביניהם הוגדרו כ"שיתוק מתמשך", הורה בית המשפט במאי 2022 על פירוק החברה מטעמי "צדק ויושר" ומינה את עו"ד רונן נאוי כמפרק. המטרה הייתה ברורה: אם האחים לא מסוגלים להסתדר, הנכס יימכר לצד שלישי ("המרבה במחיר") והתמורה תחולק ביניהם. השופטת פלינר אף הגדירה זאת באחת החלטותיה כ"רכבת הדוהרת" לכיוון מכירת הנכס.
במשך כשלוש שנים ניהל המפרק הליך אינטנסיבי שכלל עשרות בקשות, דיונים, ושכירת אנשי מקצוע כדי להכין את הנכס למכירה, ששוויו מוערך בכ-15 מיליון ש"ח. ואולם, ביולי 2025, כשההליך הגיע לישורת האחרונה והנכס עמד בפני מימוש ומכירה חיצונית, הודיעו לפתע האחים כי הגיעו להסכמות ביניהם על העברת הסכסוך לבוררות וביקשו לבטל את צו הפירוק.
כאן התעוררה המחלוקת הכספית שהובילה לפסק הדין הנוכחי: המפרק, עו"ד נאוי, דרש כי שכרו ישולם לפי מסלול "שכר מימוש" (אחוזים משווי הנכס), בטענה שפעולותיו הביאו את הצדדים להסכמה המהווה "מימוש רעיוני" של הנכס. מנגד, האחים – ובעיקר האח יהושע – התנגדו נחרצות. יהושע טען כי המפרק התרשל בתפקידו, כי לא בוצעה מכירה בפועל, וכי יש לשלם למפרק שכר לפי שעות עבודה בלבד, סכום הנמוך בהרבה מהדרישה המקורית. יהושע אף הגדיל לעשות ודרש לחקור את המפרק ואת צוותו בבית המשפט.
בהחלטתה, דחתה השופטת פלינר את טענות האחים מכל וכל ואימצה את עמדת המפרק והממונה על חדלות פירעון. השופטת קבעה כי המקרה מתאים להחלת דוקטרינת "המימוש הרעיוני". לפי גישה זו, גם אם הנכס לא נמכר בפועל על ידי המפרק, עצם העובדה שההליך הגיע לשלב כה מתקדם והביא את הצדדים לפתרון הסכסוך, מצדיקה תשלום הנגזר משווי הנכס.
"הצדדים ידעו מפורשות כי מינוי מפרק ידרוש מהם עצמם את תשלום שכרו… ואת הניסיונות להתחמק מכך יש לדחות בשתי ידיים", כתבה השופטת פלינר בפסק הדין. היא הזכירה כי הזהירה את הצדדים מראש ש"כל דיון עולה כסף ובסופו של יום יוגש החשבון".
השופטת מתחה ביקורת חריפה על האח יהושע, אשר יזם את הליך הפירוק, התעקש עליו גם כשהובהרו לו המשמעויות הכספיות, וכעת "מסרב לשלם את החשבון" תוך הטחת האשמות במפרק. בית המשפט דחה את טענות הרשלנות שהעלה יהושע וכינה את תגובתו "מתלהמת". נקבע כי המפרק ביצע עבודה יסודית, טיפל ב-66 בקשות שונות והתמודד עם "יריבות אישית קשה בין הצדדים".
בית המשפט קבע כי המפרק זכאי לשכר מימוש כמעט מלא. עם זאת, לפנים משורת הדין ובשל העובדה שפעולת המכר הסופית לא בוצעה, הופחת השכר בשיעור של 10% בלבד. בסיכומו של דבר, נפסקו לזכות המפרק 347,638 ש"ח בתוספת מע"מ. בנוסף, חויבו הצדדים לשלם אגרת השגחה לכונס הנכסים הרשמי בשיעור של 20% משכר המפרק, לאחר שבית המשפט דחה את טענת האחים כי מדובר ב"שריד אנכרוניסטי".
ת"א 66745-08-21
