מכה לחברת "פאמפי": ביהמ"ש המחוזי אישר תביעה ייצוגית בגין גביית "דמי שימוש" שהוסתרו בחשבונית
בהחלטה עקרונית וחשובה לציבור הצרכנים, דחתה סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים את טענת חברת הדלק כי הודעה לקונית בתחתית חשבונית מהווה בסיס לשינוי חד-צדדי בחוזה. נקבע: שתיקת הלקוח אינה מהווה הסכמה לגביית תשלום נוסף של 8 שקלים בחודש. הייצוגית תתנהל בעילה של עשיית עושר ולא במשפט והפרת חוזה
בית המשפט המחוזי בירושלים נתן אור ירוק לניהול תובענה ייצוגית כנגד חברת שיווק הדלקים "פאמפי בע"מ", לאחר שזו החלה לגבות מלקוחותיה תשלום חודשי קבוע תחת הכותרת "דמי שימוש", מבלי שקיבלה לכך את הסכמתם המפורשת. בהחלטה שניתנה ביום 31 בדצמבר 2025, קבעה השופטת תמר בזק רפפורט כי הודעה המופיעה בשולי חשבונית אינה מספקת כדי לשנות את תנאי ההתקשרות עם הלקוח ולהוסיף חיובים חדשים.
הפרשה החלה כאשר רות קוליאן, לקוחה של החברה, גילתה בדיעבד כי החל מאוקטובר 2020 היא מחויבת בסכום קבוע של 8 שקלים בחודש בגין "דמי שימוש", וזאת בנוסף לתשלום עבור צריכת הדלק בפועל. קוליאן טענה כי בעת ההתקשרות המקורית ביוני 2019, ההסכם כלל חיוב בגין תדלוק בלבד, וכי התוספת החדשה נכפתה עליה ועל לקוחות אחרים באופן חד-צדדי וללא ידיעתם.
מנגד, חברת פאמפי הציגה קו הגנה שכיח בקרב תאגידים גדולים. החברה טענה כי היא הודיעה ללקוחות על השינוי באמצעות כיתוב בחלקה התחתון של חשבונית חודש אוגוסט 2020, וכי בהסכם ההצטרפות קיים סעיף המחייב את הלקוח לבדוק את החשבוניות ולהעיר את הערותיו בתוך 60 יום. לטענת החברה, מאחר שהלקוחה לא התלוננה בזמן אמת – יש לראות בשתיקתה כהסכמה לתנאים החדשים ("קיבול בהתנהגות").
סגנית הנשיא, כב' השופטת תמר בזק רפפורט, לא קיבלה את עמדת החברה ומתחה ביקורת על הפרקטיקה של שינוי חוזים באמצעות חשבוניות. בהחלטתה קבעה השופטת כי קיים "סיכוי סביר" שטענות התובעת יתקבלו בהליך העיקרי. השופטת הדגישה כי הוספת חיוב כספי לחוזה קיים דורשת הסכמה מודעת של הלקוח, וכי שתיקה אינה מעידה בהכרח על הסכמה, במיוחד כאשר מדובר בצרכן שאינו בודק בזכוכית מגדלת כל שורה בחשבונית.
"ההודעה מוקמה בתחתית החשבונית… והיא משתרעת על שורות בודדות," כתבה השופטת בהחלטתה. "לא נראה סיכוי סביר שדרך מסירה זו מבטיחה כי ההודעה תגיע לידיעת לקוחותיה של המשיבה, ובוודאי שלא שדי בה כדי ללמד על הסכמתם לה". עוד הוסיפה השופטת כי הסתמכות החברה על סעיף בחוזה הקובע כי העדר תגובה ייחשב כהסכמה, מנוגדת לסעיף 6(ב) לחוק החוזים ולכן חסרת תוקף משפטי.
מעניין לציין כי בית המשפט דווקא דחה חלק מטענות התביעה שהתבססו על חוק הגנת הצרכן. התובעת טענה כי מדובר ב"עסקה לתקופה קצובה" שהסתיימה, ולכן חלה חובת הודעה ספציפית בחוק. השופטת דחתה פרשנות זו, בקבעה כי אי-גביית דמי שימוש בעבר לא הייתה "הטבה קצובה בזמן", אלא פשוט המצב החוזי הרגיל. עם זאת, הדחייה במישור הצרכני לא מנעה את אישור התביעה במישור החוזי הקלאסי – הפרת חוזה ועשיית עושר ולא במשפט.
אחת המשוכות המשמעותיות שעמדו בפני התובעת הייתה הליך קודם בשם "גאיה בקרה", בו נדחתה בעבר בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד פאמפי באותו עניין. עורכי הדין של פאמפי טענו כי קיים "מעשה בית דין" וכי לא ניתן לתבוע שוב באותו נושא.
השופטת בזק רפפורט דחתה טענה זו תוך שהיא עורכת אבחנה דקה ומנומקת. היא קבעה כי בהליך הקודם הדגש הושם על חוסר תום לב של התובעים הספציפיים ועל בעיות בהגדרת הקבוצה, בעוד שהסוגיה המהותית – עצם הזכות לגבות כסף ללא בסיס בחוזה – לא נדונה לעומקה ולא הוכרעה. "העובדה שאדם עומד על זכותו להחזר סכום שנגבה ממנו שלא כדין, איננה התנהלות שיש לגנותה", הבהירה השופטת, ובכך פתחה את הדלת לבירור התביעה הנוכחית.
בשולי הדברים, מתחה השופטת ביקורת על התנהלות דיונית של חברת פאמפי, אשר ניסתה בשלב מאוחר של ההליך לטעון לחוסר סמכות מקומית ולדרוש את העברת הדיון לבית המשפט בחדרה, בהתבסס על "תניית שיפוט" בחוזה האחיד. השופטת דחתה את הבקשה וקבעה כי מדובר בטענה שהועלתה בשיהוי ניכר, ואף רמזה כי תניות שיפוט בחוזים אחידים הנחתמים באינטרנט מוטלות בספק משפטי.
בית המשפט הגדיר את הקבוצה שתיוצג בתביעה כ"כלל לקוחות המשיבה במהלך 7 השנים שקדמו להגשת הבקשה", שמהם נגבו דמי שימוש ללא עיגון בהסכם. המשמעות הכספית עבור חברת פאמפי עשויה להיות משמעותית, שכן מדובר בהחזר רטרואקטיבי של אלפי שקלים במצטבר לכל לקוח לאורך שנים.
בית המשפט חייב את פאמפי לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המבקשת בסך 15,000 ש"ח בגין שלב זה של ההליך. הצדדים נשלחו כעת לנסות ולהגיע לפשרה עד לחודש מרץ 2026, ואם לא יצליחו – יחל שלב ההוכחות בתביעה עצמה.
ת"צ 72345-06-23
