ביהמ"ש המחוזי בהכרעה עקרונית: שדרוג תשתיות ביו"ש יקזז החזר "כספים אסורים" שנגבו מתושבים
בתביעה שהוגשה על סך של למעלה מ-5 מיליון ש"ח על ידי תושבים בהרחבת היישוב "אשכולות", קבע השופט יהושע גייפמן כי למרות שנגבו דמי פיתוח מעבר לרף המותר ("כספים אסורים"), התושבים אינם זכאים להשבה מלאה. הסיבה: עבודות העפר היקרות השביחו את הנכסים ומנעו את הצורך במדרגות גישה לבתים. התוצאה: רוב התביעה נדחתה, והתובעים אף חויבו בהוצאות משפט לטובת המועצה והקבלן
פסק דין דרמטי שניתן השבוע בבית המשפט המחוזי בתל אביב שופך אור חדש על סוגיית "הכספים האסורים" והיטלי הפיתוח ביישובי יהודה ושומרון. השופט הבכיר יהושע גייפמן דחה את רובה המכריע של תביעת ענק שהגישו 26 תושבים משכונת ההרחבה ביישוב הקהילתי "אשכולות" שבדרום הר חברון, כנגד המועצה האזורית, החברה לפיתוח הר חברון וחברת הבנייה "ארזים".
במרכז הסכסוך עמדה טענת התושבים כי הגופים המיישבים גבו מהם "כספים אסורים" – כינוי להפרש שבין דמי הפיתוח ששולמו בפועל לבין התעריף המקסימלי שאושר על ידי משרד הבינוי והשיכון. התובעים טענו כי נמנע מהם סבסוד ממשלתי וכי חויבו בסכומים מופרזים בניגוד לנהלים, ודרשו החזרים כספיים המסתכמים במיליוני שקלים, לצד דרישה לאכיפת בניית מסלעות תמך.
לב ליבו של פסק הדין טמון בקביעה המשפטית של השופט גייפמן, המשלבת בין המשפט המנהלי לדיני עשיית עושר ולא במשפט. השופט אישר כי אכן נגבו סכומים העולים על הרף המאושר (343,400 ש"ח למגרש במועד הרלוונטי), ובכך לכאורה נוצרו "כספים אסורים". עם זאת, בית המשפט קיבל את עמדת ההגנה, לפיה בוצע ביישוב "שדרוג" משמעותי של עבודות הפיתוח, מעבר לסטנדרט הרגיל של משרד השיכון.
בפסק הדין נכתב כי הוכח שהמועצה והחברה המפתחת ביצעו עבודות עפר מורכבות ויקרות שכללו פיצוצי סלע וחציבה, במטרה לשנות את הטופוגרפיה המאתגרת של ההר. "ללא השדרוג המהותי והייחודי, לא ניתן לשלול שחלק מהמתיישבים היו נמנעים מלרכוש מגרש", ציין השופט. השדרוג איפשר לבנות את הבתים במפלס אחד עם הכביש (ללא צורך ב-10 מדרגות גישה שהיו נדרשות בתכנון המקורי) ומיתן את שיפוע הכבישים ביישוב מ-12% ל-10% – שינוי דרמטי עבור נגישות להולכי רגל ועגלות ילדים.
השופט גייפמן קבע כי יש לקזז את שווי ההשבחה הזה מסכום "הכספים האסורים". לאחר תחשיב כלכלי מדוקדק שנערך על ידי מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס צבי רון, ולאחר הפחתת סכומים שכבר שולמו במסגרת פשרה קודמת עם האגודה השיתופית, התברר כי עבור רוב התובעים – סכום ההשבחה "בלע" את זכות ההחזר.
נדבך נוסף בתביעה עסק בטענה לאובדן סבסוד ממשלתי בסך 113,000 ש"ח למגרש. התובעים טענו כי רשלנות הנתבעות מנעה מהם את ההטבה. בית המשפט דחה טענה זו מכל וכל, תוך ניתוח לוחות הזמנים של הפרויקט. נקבע כי עבודות הפיתוח החלו עוד בטרם החלטת הממשלה שהכלילה את היישוב באזורי עדיפות לאומית, וכי משרד השיכון אינו מעניק סבסוד רטרואקטיבי על עבודות שכבר בוצעו. "לא ניתן לזקוף לחובת הנתבעות את אי מתן הסבסוד", נכתב בפסק הדין.
כמו כן, נדחתה התביעה ההנדסית נגד חברת "ארזים" בגין אי-ביצוע מסלעות תמך. בית המשפט קיבל את חוות דעת המומחים כי הפתרון ההנדסי שבוצע בפועל ("מדרונות מהודקים") הוא בטיחותי, תקין ומספק, וכי הניסוח בחוזה אפשר לקבלן שיקול דעת מקצועי בבחירת פתרון התימוך.
בשורת הסיכום, מתוך תביעה של למעלה מ-5.2 מיליון ש"ח, פסק בית המשפט פיצוי מצטבר של כ-117,916 ש"ח בלבד, שיחולק בין 8 משפחות בלבד (מתוך 26 תובעים). הסכומים האישיים נעים בין כ-600 ש"ח לכ-35,000 ש"ח למשפחה הזכאית הגדולה ביותר.
יתרה מכך, בית המשפט פטר לחלוטין את המועצה האזורית הר חברון ואת חברת "ארזים" מתשלום ההחזרים, והטיל את החבות (ככל שקיימת) על החברה לפיתוח הר חברון בלבד, שהחזיקה בכספי העודפים.
בצעד המעיד על מורת הרוח מהיקף התביעה לעומת תוצאותיה, חייב השופט את התובעים לשלם הוצאות משפט בסך 40,000 ש"ח למועצה האזורית ו-50,000 ש"ח לחברת "ארזים". מנגד, החברה לפיתוח תשלם לתובעים הוצאות בסך 60,000 ש"ח.
ת"א 11747-08-16
