"הגרעין הקשה של הפרטיות": העליון קבע – אין לחשוף התכתבויות אישיות בין בני זוג במסגרת בקשה לאישור תביעה ייצוגית
בפסק דין עקרוני שניתן קיבלה השופטת רות רונן את ערעורם של לקוחות כרטיסי האשראי "הייטקזון". נקבע כי אף שלנתבעים עומדת הזכות לדרוש גילוי מסמכים בשלב המקדמי, דרישת חברת האשראי לחשוף את דפי הבנק והודעות הוואטסאפ הפרטיות בין בני הזוג התובעים מהווה פגיעה בלתי מידתית בפרטיות ואינה רלוונטית לשלב אישור התביעה.
בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, הציב הבוקר (שלישי) תמרור עצור ברור בפני תאגידים המנסים להרתיע תובעים ייצוגיים באמצעות דרישות חודרניות לגילוי מסמכים אישיים. בהחלטה שניתנה על ידי כבוד השופטת רות רונן, בוטלה החלטת בית המשפט המחוזי שחייבה זוג תובעים לחשוף את תדפיסי חשבון הבנק שלהם ואת ההתכתבויות הפרטיות ביניהם, במסגרת תביעה נגד חברת כרטיסי האשראי לישראל בע"מ (כאל) וחברת היי ביז בע"מ.
פסק הדין ניתן במסגרת בקשת רשות ערעור שהגישו ניר וורד סבירסקי וצח אלון. במרכז הפרשה עומדת תביעה ובקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה בנובמבר 2023, בטענה כי חברת כאל ביטלה באופן חד-צדדי וללא הודעה נאותה את הטבת "שוטף פלוס 60" בעסקאות חו"ל, שניתנה למחזיקי כרטיס האשראי של מועדון "הייטקזון". התובעים טענו כי גילו את השינוי רק בדיעבד, לאחר שחויבו באופן מיידי על הוצאות חופשה בחו"ל, דבר שהוביל אותם ליתרה שלילית ולנטילת הלוואות.
מנגד, המשיבות טענו כי התובעים ידעו על השינוי או בחרו להתעלם מההודעות בדפי הפירוט, וכי לא נגרם להם נזק המצדיק תביעה. כחלק מקו ההגנה, דרשו החברות לקבל לידיהן את תדפיסי חשבון הבנק המלאים של בני הזוג סבירסקי לחודשים הרלוונטיים, וכן כל תכתובת פרטית ביניהם (כולל בוואטסאפ) הנוגעת למצבם הכלכלי ולקושי לפרוע את החובות. בית המשפט המחוזי בלוד קיבל את דרישת החברות כמעט במלואה, בנימוק שמסמכים אלו דרושים לבחינת אמינות התובעים.
השופטת רונן נדרשה בפסק הדין לשאלה משפטית רחבה: האם בכלל קיימת "הדדיות" בהליכי גילוי מסמכים בשלב המקדמי של אישור התביעה הייצוגית? תקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות מתייחסת מילולית לבקשת גילוי המוגשת על ידי התובע. המבקשים טענו כי הכלי נועד לגשר על פערי המידע המובנים לטובת האזרח הקטן מול התאגיד, ולא להפך.
השופטת רונן דחתה טענה זו ברמה העקרונית. היא קבעה כי ההליך הוא הדדי, וכי גם לנתבעים עומדת הזכות לבקש מסמכים מהתובע הייצוגי, במיוחד כאשר הדבר נדרש לבחינת תנאי הסף כמו תום לבו של התובע והתאמתו לייצג את הקבוצה. עם זאת, השופטת סייגה זאת בחדות: "השימוש בסמכות זו צריך להיות זהיר וקפדני", כתבה, והזהירה מפני הפיכת הליך הגילוי ל"מסע דיג" או לכלי להרתעת תובעים פוטנציאליים.
למרות ההכרה העקרונית בסמכות הגילוי, ביישום המקרה הספציפי הפכה השופטת רונן את הקערה על פיה. היא קבעה כי המסמכים שדרשה כאל אינם רלוונטיים לשלב הנוכחי ("שלב האישור"), שבו בוחן בית המשפט את קיומה של עילת תביעה לקבוצה כולה, ולא את גובה הנזק האישי של כל תובע.
הביקורת החריפה ביותר הופנתה כלפי הדרישה לחשוף את ההתכתבויות בין בני הזוג. השופטת רונן הגדירה תכתובות אלו כ"גרעין הקשה" של הזכות לפרטיות. "שיח בין בני זוג המתקיים במרחב הפרטי, נועד מעצם טיבו להישאר חסוי", פסקה רונן. היא הבהירה כי העובדה שהשיחות מתועדות באמצעים טכנולוגיים כמו וואטסאפ אינה גורעת מהיותן אינטימיות ומוגנות.
בית המשפט העליון הדגיש כי חדירה לשיח אינטימי זה מהווה פגיעה החורגת מכל מידה סבירה של הליך משפטי אזרחי. יתרה מכך, השופטת הזהירה מפני "אפקט מצנן": החשש כי אזרחים יימנעו מלהגיש תביעות ייצוגיות צודקות אם ידעו שחייהם האישיים והתקשורת הזוגית שלהם ייחשפו לעיני כל ולעיני עורכי הדין של התאגידים הנתבעים.
בסיכומו של דבר, נקבע כי אין רלוונטיות למסמכים אלו בשלב זה, שכן התביעה עוסקת גם בנזקים רחבים יותר (כגון אובדן ריבית והתעשרות שלא כדין של החברה) שאינם תלויים במצב העו"ש הפרטי של התובעים. ההחלטה לחייב את בני הזוג סבירסקי בחשיפת המסמכים בוטלה, והמשיבות חויבו בהוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח.
רע"א 17178-10-25
