שילמתם על אנטי-וירוס שלא התקנתם? בזק בינלאומי תפצה את לקוחותיה ב-6.25 מיליון שקלים
בית המשפט המחוזי אישר הסדר פשרה בתביעה ייצוגית שחשפה כי אלפי לקוחות שילמו במשך שנים עבור שירותי גיבוי ואבטחה מבלי שעשו בהם שימוש בפועל. למרות התנגדות נחרצת של המדינה, שטענה כי מנגנון הפיצוי וההסדרה העתידית אינם מספקים לאור כישלון דומה בתיק קודם, השופטת אישרה את ההסכם: "החברה הוכיחה שאין לה יכולת טכנית לדעת מי התקין את התוכנה"
שוק התקשורת רושם טלטלה נוספת עם אישורו של הסדר פשרה רחב היקף בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. במסגרת פסק דין שניתן אתמול (12.1.2026), חויבה חברת "בזק בינלאומי" לפצות את לקוחותיה בסכום כולל של 6.25 מיליון שקלים. זאת, בעקבות תביעה ייצוגית שטענה כי החברה גבתה תשלומים חודשיים עבור שירותי "אנטי-וירוס" ושירותי גיבוי ענן, גם מלקוחות שמעולם לא התקינו את התוכנה הנדרשת במחשבם ולמעשה לא קיבלו את השירות עליו שילמו.
הבקשה לאישור התביעה הייצוגית, שהוגשה עוד בנובמבר 2020 על ידי המבקשים אבינעם אורדן, משה צמחוני, מאיה רחל רהב ודליה יהודה נחום, חשפה פרקטיקה בעייתית: לקוחות רכשו חבילת אבטחה או גיבוי, אך רבים מהם לא היו מודעים לכך שעליהם לבצע פעולה אקטיבית של התקנת תוכנה כדי להפעיל את השירות. החברה, מצידה, המשיכה לגבות את התשלום החודשי הקבוע גם כאשר הלקוח לא ביצע את ההתקנה ולא נהנה מהגנה כלשהי.
התובעים טענו כי התנהלות זו מהווה הפרה של חובות הגילוי, חוסר תום לב בקיום חוזה ועשיית עושר ולא במשפט. מנגד, בזק בינלאומי טענה כי יידעה את המנויים על הצורך בהתקנה וכי אין לה יכולת טכנית לדעת מי מהלקוחות ביצע את ההתקנה בפועל ומי לא.
אחת הנקודות המרכזיות והדרמטיות בתיק הייתה התנגדותם של הגורמים המקצועיים במדינה להסדר הפשרה. המדינה הצביעה על דמיון מטריד לתיק קודם ("עניין חכמי") שהתנהל נגד חברת האם, "בזק החברה הישראלית לתקשורת". באותו מקרה, אושר הסדר דומה שכלל משלוח הודעות ללקוחות שלא התקינו את התוכנה. אלא שבמבחן המציאות, ההסדר נכשל כישלון חרוץ: הנתונים הראו שרק 0.7% מהלקוחות פעלו להתקנת התוכנה בעקבות ההודעות, ו-90% מהם המשיכו לשלם לחינם.
לאור זאת, המדינה דרשה בתיק הנוכחי מנגנון אגרסיבי יותר של "Opt-in" (הסכמה מחדש) או ניתוק אוטומטי של לקוחות שאינם משתמשים בשירות, בטענה שהודעות רגילות "נעדרות כמעט כל אפקטיביות".
השופטת יעל טויסטר ישראלי, שנתנה את פסק הדין, דחתה את עמדת המדינה ואישרה את הפשרה. הנימוק המרכזי היה טכני-עובדתי: בעוד שבתיק נגד חברת האם "בזק" הוכח שלחברה היו נתונים מדויקים על מי התקין ומי לא, בזק בינלאומי הצליחה לשכנע את בית המשפט כי מערכותיה "עיוורות" בהקשר זה.
במסגרת הליכי הגילוי בתיק, הצהירה החברה – בגיבוי תצהיר של גורם בכיר ובדיקה מול ספקיות התוכנה החיצוניות – כי אין באפשרותה להפיק נתונים לגבי זהות הלקוחות שלא התקינו את התוכנה. יתרה מכך, התברר כי בזק בינלאומי משלמת לספקיות התוכנה עבור כל מנוי, בין אם הוא הוריד את התוכנה ובין אם לאו, מה שמחזק את הטענה שהיא אינה "חוסכת" על גב הלקוחות הלא-פעילים באותו אופן.
"שוכנעתי כי לא ניתן לאתר את חברי הקבוצה שלא התקינו את התוכנה", כתבה השופטת בפסק הדין, וציינה כי ההבדל הטכני הזה מצדיק את קבלת הפשרה כ"פתרון היעיל וההוגן" בנסיבות העניין.
במסגרת ההסדר שאושר, נקבע כי הפיצוי בסך 6.25 מיליון ש"ח יחולק באופן שווה בין כלל הלקוחות הקיימים כיום המנויים על שירותי האנטי-וירוס והגיבוי. הפיצוי יינתן כזיכוי אוטומטי בחשבונית החודשית, ללא צורך בפעולה כלשהי מצד הלקוחות. מדובר בקבוצה הכוללת כ-23,752 מנויים משלמים.
במבט לעתיד, החברה התחייבה לשלוח סדרת הודעות (במייל וב-SMS) לכל המנויים הקיימים, המתריעות כי ייתכן וטרם התקינו את התוכנה וכי החיוב נמשך גם ללא התקנה. לגבי מנויים חדשים, החברה הצהירה כי היא למעשה הפסיקה לשווק את המנויים הללו, אך ככל שתעשה זאת בעתיד, היא תחדד את נהלי המכירה.
את התובעים הייצוגיים ייצג עו"ד יניב סטיס, שנפסק לו שכר טרחה בסך 1.35 מיליון ש"ח בתוספת מע"מ, בעוד שהתובעים עצמם יקבלו גמול מיוחד של 150,000 ש"ח.
השופטת טויסטר ישראלי סיכמה את פסק הדין בקביעה כי למרות הקשיים שהעלתה המדינה, ההסדר מגלם בתוכו "קניית סיכונים" ראויה ומבטיח פיצוי כספי ודאי ללקוחות, במקום ניהול הליך ארוך שתוצאותיו אינן מובטחות.
ת"צ 9483-11-20
