"הטחת האשמות שווא במבוטח": המחוזי חייב את AIG במיליונים ובריבית עונשית מיוחדת לאחר שניסתה להתחמק מתשלום

"הטחת האשמות שווא במבוטח": המחוזי חייב את AIG במיליונים ובריבית עונשית מיוחדת לאחר שניסתה להתחמק מתשלום

בפסק דין חריף, דחה בית המשפט המחוזי את טענות חברת הביטוח AIG שניסתה להתנער מכיסוי נזקים לתחנת כוח הידרו-אלקטרית בטענות למרמה והעדר שמירה. השופטת יסכה רוטנברג מתחה ביקורת קשה על התנהלות החברה, שכללה הסתרת חוות דעת מומחים, ופסקה פיצויים של למעלה מ-3 מיליון ש"ח, בתוספת ריבית עונשית חריגה של פי 5 על התנהלות בחוסר תום לב

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בראשות כבוד השופטת יסכה רוטנברג, קיבל אתמול (12.01.2026) את תביעתה של חברת "מצד עתרת בע"מ", המפעילה תחנת כוח הידרו-אלקטרית בנהר הירדן, נגד חברת הביטוח AIG . פסק הדין חושף התנהלות בעייתית מצד חברת הביטוח, שכללה הטחת האשמות שווא במבוטח והסתרת מסמכים מהותיים במהלך המשפט, וקובע סטנדרטים מחמירים לחובת תום הלב של מבטחות.

הפרשה החלה במרץ 2019, כאשר אלמונים פרצו למתחם תחנת הכוח הממוקם באזור הירדן ההררי. התחנה, המפיקה חשמל נקי באמצעות טורבינות המונעות מזרם המים, הושבתה כליל לאחר שהפורצים עקרו שנאי עצום במשקל 8 טון ממקומו בניסיון לגנוב את הנחושת שבתוכו . הנזק לשנאי היה קריטי, השמן נשפך וזיהם את הקרקע, והתחנה הפסיקה לייצר חשמל למשך כחצי שנה .

חברת "מצד עתרת" פנתה לחברת הביטוח AIG בדרישה לקבלת תגמולי ביטוח בגין הנזקים הישירים ואובדן הרווחים. אולם, AIG דחתה את הדרישה בטענה כי המבוטחת הפרה את תנאי הפוליסה בכך שלא הציבה שמירה באתר לאחר הפריצה הראשונה, ואף הגדילה לעשות וטענה כי התביעה "נגועה במרמה" .

השופטת רוטנברג דחתה מכל וכל את טענת המרמה של AIG וקבעה כי מדובר בטענת סרק שנועדה לחמוק מתשלום. "לא מצאתי ממש בטענות המרמה, גם לא מצאתי כי היתה איזו הצדקה להטיח בתובעת… טענות חמורות כל כך של אי אמירת אמת", כתבה השופטת. היא ציינה כי המבוטח מסר דיווח אמת בזמן אמת, וכי המחלוקות היו לגיטימיות אך לא הצדיקו את הכתמת שמה של המבוטחת .

בנוגע לסוגיית השמירה, שהייתה בלב קו ההגנה של AIG, קבע בית המשפט כי לא הייתה חובה בפוליסה להציב שומר קבוע באתר המופעל מרחוק. השופטת דחתה את הטענה כי אי-הצבת שומר חמוש באופן מיידי לאחר גילוי הפריצה הראשונה היא רשלנות המבטלת את הכיסוי הביטוחי. השופטת ניתחה את האירוע וקבעה כי גם לו היה מוצב שומר (שאינו חמוש, כפי שחברות שמירה מספקות בדרך כלל), ספק רב אם היה בכוחו למנוע את נזקי הפריצה השנייה מול כנופיית גנבים . יתרה מכך, נקבע כי הנזק המהותי לשנאי, שהפך אותו לבלתי שמיש ("טוטאל-לוס"), נגרם כבר בשלב הראשוני של האירוע, ולכן סוגיית השמירה בהמשך הלילה הפכה ללא רלוונטית לנזק העיקרי .

אחד החלקים המטרידים ביותר בפסק הדין נוגע להתנהלות הדיונית של AIG. במהלך המשפט התברר כי חברת הביטוח הסתירה חוות דעת מוקדמות של המומחה מטעמה, מר סלוצקי. בעוד שבמשפט הציגה החברה חוות דעת לפיה ניתן היה לתקן את השנאי בסיכוי של מעל 50%, התברר כי בזמן אמת העריך המומחה את סיכויי התיקון כנמוכים משמעותית .

"הנתבעת לא נתנה כל הסבר לשינוי חוות הדעת, היא אף הסתירה את דבר קיומה, בחוסר תום לב ובניגוד למצופה מחברת ביטוח", נזפה השופטת בפסק הדין. נקבע כי חברת הביטוח ניסתה "לשפץ" את המציאות כדי להקטין את גובה הפיצוי, וכי התנהלות זו פגעה ביכולת בירור האמת.

מחלוקת משפטית מעניינת נגעה לסיווג האירוע. AIG טענה כי מדובר ב"פריצה", סעיף שהכיסוי בגינו מוגבל ל-200,000 ש"ח בלבד. התובעת, מנגד, טענה כי מדובר ב"נזק בזדון", סעיף שאינו מוגבל בסכום. בית המשפט קיבל את עמדת התובעת. השופטת קבעה כי מאחר שהשנאי הכבד (8 טון) לא נגנב אלא רק ניזוק ופורק בחלקו, ההגדרה הביטוחית המתאימה היא "נזק בזדון". קביעה זו פתחה את הדרך לפסיקת פיצוי מלא על הנזק האמיתי .

בפסיקת גובה הנזק, קיבל בית המשפט את המודל הייחודי שהציגה התובעת לחישוב אובדן הרווחים. במקום להסתמך על דוחות כספיים של שנים עברו, שהיו שנות בצורת או שנים עם זרימה שונה, המודל התבסס על נתוני "ספיקת המים" בנהר הירדן בתקופה שבה הושבתה התחנה. השופטת קבעה כי בתחנה הידרו-אלקטרית, "חומר הגלם" הוא המים, ולכן נתוני הזרימה הם המדד המדויק ביותר לפוטנציאל ייצור החשמל שאבד.

בסיכומו של דבר, חייב בית המשפט את AIG לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

• כ-445,000 ש"ח בגין שיקום מערכת החשמל והחלפת השנאי .

• כ-106,000 ש"ח בגין טיהור הקרקע ותיקון הגדר .

• כ-2.6 מיליון ש"ח בגין אובדן הכנסות בתקופת ההשבתה .

בנוסף, הפעילה השופטת את סמכותה לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח ופסקה "ריבית מיוחדת" (עונשית). נקבע כי AIG נמנעה מלשלם תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת בחוסר תום לב. על סכום של כ-270,000 ש"ח תשלם החברה ריבית בשיעור של פי 5 מהריבית הקבועה בחוק. כמו כן, חויבה החברה בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין.

ת"א 59851-11-19