ביהמ"ש המחוזי: בעלת רשתות ACE ואוטו דיפו תשלם כ-2.8 מיליון ש"ח ליבואנית הצמיגים אוטולוקס; נדחתה טענת הקיזוז בגין חוב של חברה אחות
בפסק דין עקרוני העוסק בדיני קיזוז ואישיות משפטית נפרדת, דחה השופט אבי סתיו את טענת מולטי ריטייל גרופ כי ניתן לקזז חוב של ספקית אחת כנגד חוב לחברה אחות שלה. נקבע: חתימה משותפת על הסכם מסגרת אינה הופכת חברות לנושות במשותף בכל עסקה ספציפית
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קיבל השבוע (14.1.2026) את תביעתה של חברת אוטולוקס טיירס (ישראל) בע"מ, העוסקת בייבוא ושיווק צמיגים, וחייב את חברת מולטי ריטייל גרופ בע"מ – החברה הציבורית המפעילה את הרשתות הקמעונאיות המוכרות ACE ו-Auto Depot – לשלם לה סכום של כ-2.77 מיליון ש"ח. פסק הדין, שניתן על ידי כבוד השופט אבי סתיו, עוסק בסוגיה משפטית-מסחרית סבוכה הנוגעת לגבולות זכות הקיזוז בין חברות קשורות וליחסים שבין חברות אחיות.
במרכז הפרשה עמד סכסוך מסחרי שהתגלע בעקבות עסקת רכישה נפרדת. מולטי ריטייל, שרכשה את הפעילות העסקית של חברה בשם "טכנוטיירס" (רשת מוסכי "צ'ק אפ"), טענה כי טכנוטיירס הציגה לה מצגי שווא והגישה נגדה תביעה נפרדת בסך כ-6 מיליון ש"ח. בתגובה, החליטה מולטי ריטייל להפסיק לשלם את חובותיה השוטפים לחברת אוטולוקס – חברה אחות של טכנוטיירס הנמצאת בבעלות אותו אדם, בגין אספקת צמיגים. מולטי ריטייל טענה כי היא זכאית לקזז את הנזקים שגרמה לה טכנוטיירס מתוך הכספים שהיא חייבת לאוטולוקס.
במסגרת ההליך,טענה התובעת, אוטולוקס כי מדובר בשתי ישויות משפטיות נפרדות לחלוטין. לטענתה, למרות ששתי החברות נמצאות בבעלותו של מר יוסף מוטלואוגלו וחולקות מטה משותף, קיימת ביניהן הפרדה נכסית ועסקית ברורה: אוטולוקס עוסקת בצמיגים, בעוד טכנוטיירס עוסקת בציוד למוסכים. התובעת הדגישה כי החוב של מולטי ריטייל הוא כלפי אוטולוקס בלבד, ולכן לא ניתן לקזז מולו חוב נטען של טכנוטיירס.
מנגד, טענה מולטי ריטייל גרופ כי שתי החברות חתמו יחד על הסכם ספקים משנת 2015 ("הסכם 2015") מול אלקטרה מוצרי צריכה (שרשתותיה נרכשו בהמשך על ידי מולטי ריטייל). הנתבעת טענה כי הסכם זה, בו הוגדרו החברות כ"ספק" יחד ולחוד, יוצר זהות משפטית המאפשרת לה לראות בהן נושות במשותף. לפי קו טיעון זה, אם טכנוטיירס חייבת כסף למולטי ריטייל, הרי שמולטי ריטייל יכולה לקזז חוב זה מהתשלומים שהיא מעבירה לאוטולוקס, שכן שתיהן צד לאותו הסכם מסגרת.
השופט אבי סתיו ניתח בפסק הדין את דרישת "ההדדיות" בחוק החוזים, הקובעת כי קיזוז ניתן לבצע רק בין צדדים החבים זה לזה. השופט דחה את הפרשנות המרחיבה שניסתה מולטי ריטייל ליצוק להסכם מ-2015.
"הסכם 2015 הוא הסכם מסגרת", קבע השופט סתיו. "העובדה ששתי החברות הוגדרו בהסכם יחד ולחוד כ'ספק' אינה משמיעה כי הן ייחשבו כנושות במשותף בכל התקשרות ספציפית". השופט בחן את הראיות בשטח ומצא כי בפועל התקיימה הפרדה מלאה: כל עסקאות הצמיגים בוצעו מול אוטולוקס בלבד, החשבוניות הוצאו על ידה, והכספים הועברו לחשבונה. "טכנוטיירס לא מכרה לנתבעת ולו צמיג אחד", נכתב בפסק הדין.
בית המשפט קבע כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח שהחוב נשוא התביעה הוא חוב משותף לשתי האחיות. השופט ציין כי אף שהיה שיתוף פעולה בין החברות האחיות (כמו מבצעים משותפים או מטה משותף), הדבר טבעי לקבוצת חברות ואינו מצדיק התעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת שלהן לצורך קיזוז חובות.
עוד נקבע כי מולטי ריטייל לא ביקשה לבצע "הרמת מסך" במובן המשפטי הקלאסי, אלא ניסתה להגיע לתוצאה דומה דרך פרשנות חוזית, ניסיון שלא צלח. השופט הדגיש כי הנתבעת ידעה היטב כי היא רוכשת את הצמיגים מאוטולוקס ומשלמת לה, ולכן לא מתקיים תנאי ההדדיות המאפשר קיזוז חוב של טכנוטיירס.
בסיכומו של דבר, נפסק כי מולטי ריטייל לא הייתה רשאית לעכב את התשלומים לאוטולוקס. בית המשפט נתן פסק דין חלקי המחייב את מולטי ריטייל לשלם לאוטולוקס את סכום הקרן שאינו שנוי במחלוקת בסך 2,775,236 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה.
בנוסף לסכום החוב, חייב השופט סתיו את מולטי ריטייל לשלם לאוטולוקס הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 45,000 ש"ח. לגבי יתרת חוב מינורית של כ-200 אלף ש"ח השנויה במחלוקת חשבונאית, הורה בית המשפט לצדדים לבוא בדברים ולעדכן את בית המשפט.
פסק דין זה שולח מסר ברור לעולם העסקי: מבנה של קבוצת חברות אינו מאפשר באופן אוטומטי "ערבוב" של חובות וזכויות בין החברות השונות בקבוצה, וכי עקרון האישיות המשפטית הנפרדת עומד על כנו גם כאשר קיים הסכם מסגרת משותף, כל עוד ההתנהלות בפועל מעידה על הפרדה עסקית.
ת"א 54343-03-23
