בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הענק לאישור תביעה ייצוגית נגד מפעלי מפרץ חיפה. התובעים הייצוגיים חוייבו בהוצאות של מיליון ש"ח
בפסק דין נוקב המשתרע על פני מאות עמודים, דחה השופט דורון חסדאי את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית בהיקף של 14 מיליארד שקל נגד בתי הזיקוק ומפעלים נוספים. השופט מתח ביקורת חריפה על המומחים מטעם המבקשים, שחלקם נדחו כבר בפרשת הקישון, וחשף כי חוות הדעת התבססו בחלקן על העתקות מאתר "אקו-ויקי" ללא בדיקה מדעית. "היה מצופה שיחשבו מסלול מחדש", נכתב בפסק הדין
בית המשפט המחוזי בתל-אביב הנחית השבוע מכה משפטית אנושה על אחד המאבקים הסביבתיים הבולטים בישראל, עת דחה מכל וכל את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד ענקיות התעשייה במפרץ חיפה. פסק הדין, שניתן ביום 13 בינואר 2026 על ידי כבוד השופט דורון חסדאי, חותם הליך משפטי ממושך ומורכב שעסק בטענות לזיהום אוויר, תחלואה עודפת ופגיעה באוטונומיה של תושבי האזור.
במרכז הבקשה עמדה טענתם של ארבעה תושבי האזור – יהושע קליין, נעמה קראוס, יהודית בלום ואלי בראוטמן – כי המפעלים המזהמים במפרץ חיפה גורמים לתחלואה עודפת ול"פגיעה באוטונומיה" של התושבים, המתבטאת בחרדה, פחד ושיבוש אורחות החיים כתוצאה מהחשיפה לזיהום. הנזק לקבוצה הוערך בבקשה בסכום עתק של כ-14 מיליארד שקלים.
אולם, בהחלטה מפורטת ומנומקת, פירק השופט חסדאי את טענות המבקשים אחת לאחת, תוך שהוא מותח ביקורת חריפה במיוחד על התשתית המדעית והראייתית שהונחה בפניו. השופט קבע כי המבקשים כשלו בהוכחת קשר סיבתי בין הפליטות מהמפעלים לבין הנזקים הנטענים, וכי לא הוכחה "תחלואה עודפת" מובהקת במפרץ חיפה בהשוואה לערים גדולות אחרות, כאשר מנטרלים משתנים דמוגרפיים וסוציו-אקונומיים.
אחד החלקים הדרמטיים ביותר בפסק הדין נוגע למומחים שהביאו המבקשים לתמיכה בטענותיהם. השופט חסדאי הקדיש פרק נרחב לניתוח חוות דעתם של ד"ר זמיר שליט"א ופרופ' שי לין, וקבע כי הן אינן עומדות בסטנדרטים הנדרשים להוכחת תביעה בסדר גודל כזה.
השופט ציין כי מדובר באותם מומחים שחוות דעתם נדחתה כבר בעבר ב"פרשת הקישון" (תביעת הדייגים והצוללנים), וכי השימוש החוזר באותן תיאוריות מדעיות שנדחו הוא מעשה "יומרני". "אמנם בקשת האישור המקורית הוגשה חודשים מספר קודם למתן פסק הדין בעניין הקישון בעליון", כתב השופט, "אך היה מקום לכאורה לצפות, כי לאחר מתן פסק הדין יחשבו המבקשים 'מסלול מחדש', ימשכו את בקשתם או יתקנו אותה במישור המקצועי־מדעי כמתחייב. אך לא כך. הותרת חוות הדעת הנ"ל ואלה בלבד, על כנן, היתה מעשה יומרני משהו מצד המבקשים".
בחקירתו הנגדית של ד"ר שליט"א, התגלו כשלים מביכים. התברר כי חלקים נרחבים מחוות דעתו הועתקו, לעיתים מילה במילה, מאתר האינטרנט "אקו-ויקי" (אתר ויקי בנושאי סביבה), ללא בדיקה עצמאית של המקורות המדעיים. המומחה הודה על הדוכן כי ציטט מאמרים שלא קרא, וכי הסתמך על מקורות שאינם בתחום מומחיותו. "כל חוות הדעת שלך… אינם בתחום מומחיותך אלא קראת, הבאת לתוך מסמך והגשת לבית משפט?", נשאל המומחה, והשיב: "מספיק טוב, כן". השופט קבע כי התנהלות זו שומטת את הקרקע תחת מהימנות חוות הדעת.
המבקשים ניסו לבסס את תביעתם לא רק על נזק פיזי ישיר, אלא בעיקר על "פגיעה באוטונומיה" – עילה נזיקית המאפשרת פיצוי בגין תחושות שליליות כמו פחד וחרדה, גם ללא נזק גוף מוכח. הם טענו כי עצם הידיעה על זיהום האוויר והסיכון לתחלואה מסבה לתושבים סבל רב.
השופט חסדאי דחה גם קונסטרוקציה משפטית זו. הוא קבע כי כדי לזכות בפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, יש להוכיח תחילה התרשלות וקשר סיבתי, דברים שלא הוכחו במקרה דנן. יתרה מכך, השופט קבע כי המבקשים לא הניחו תשתית ראייתית לכך שקבוצת התושבים כולה אכן חשה את אותן תחושות חרדה נטענות ברמה המצדיקה פיצוי.
מנגד, קיבל בית המשפט את עמדת המומחים מטעם המשיבות, בהם פרופ' איתן פרידמן, פרופ' גד רנרט, ד"ר שרי ליביקי וד"ר ג'ולי גודמן. אלו הציגו נתונים לפיהם לא קיים זיהום אוויר חריג בחיפה בהשוואה לערים מטרופוליניות אחרות בעולם ובישראל (כמו תל אביב), וכי נתוני התחלואה אינם מצביעים על עודף מובהק כאשר משקללים גורמים כמו עישון, גיל ומצב סוציו-אקונומי. בסופו של יום עם דחיית התובענה הייצוגית חוייבו התובעים בסך פנטסטי של מיליון ש"ח הוצאות לטובת הנתבעים.
פסק הדין מהווה תמרור אזהרה משמעותי לתובעים ייצוגיים בתחום הסביבתי, ומדגיש את הצורך בביסוס מדעי מוצק ועצמאי בטרם הגשת תביעות ענק, ואת הסכנה שבהסתמכות על חוות דעת מומחים שנדחו בעבר.
ת"צ 11278-10-19
