בית המשפט המחוזי קבע: הפצת תמונות אינטימיות להורי האישה היא לשון הרע ופגיעה בפרטיות – אך לא תזכה בפיצוי כפול
בפסק דין עקרוני שניתן השבוע, דנו שופטי המחוזי בגבולות הפיצוי הכספי במאבקי גירושין מכוערים. נקבע כי אדם שפרץ לטלפון של גרושתו והציג להוריה תמונות שלה עם גבר אחר, ביצע עוולה חמורה של פגיעה בפרטיות ולשון הרע. עם זאת, השופטים הפחיתו את סכום הפיצוי שנפסק בערכאה הקודמת, וקבעו: אין לפסוק כפל פיצויים סטטוטוריים בגין מעשה אחד, גם אם הוא עונה על הגדרות של שני חוקים שונים.
בפסק דין שניתן ביום 12 בינואר 2026 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, שרטט הרכב השופטים בראשות סגנית הנשיאה חנה קיציס, יחד עם השופטים אבי סתיו וקרן אזולאי, את גבולות המותר והאסור במאבקי גירושין בעידן הדיגיטלי. פסק הדין עוסק בשאלה המשפטית והמוסרית: האם חשיפת בגידה בפני הורי הצד הבוגד, תוך שימוש בחומרים שהושגו תוך חדירה לפרטיות, מהווה עילה לפיצוי כספי, ואם כן – כיצד יש לחשב אותו כאשר המעשה מפר מספר חוקים במקביל.
הפרשה החלה כאשר בני זוג לשעבר, להם שני ילדים, נקלעו לסכסוך גירושין בשנת 2020. על פי הקביעות העובדתיות, הבעל לשעבר (המערער 1), חשד שאשתו מנהלת רומן. הוא פרץ למכשיר הטלפון הנייד שלה, והוציא ממנו תמונות וסרטונים אינטימיים המתעדים אותה עם גבר אחר.
בצעד שנועד, לדברי בית המשפט, "לחשוף את ערוותה של האישה תרתי משמע", חבר הבעל לאחיו (המערער 2), עורך דין במקצועו. השניים הזמינו את הורי האישה לפגישה במשרדו של האח, שם הציגו בפניהם את התמונות האינטימיות ואף השמיעו באוזניהם טענות על בגידתה. בית המשפט דחה מכל וכל את טענת האחים כי מדובר היה בשיח משפחתי לגיטימי שנועד ללבן את הסוגיה או "להתייעץ", וקבע כי מטרת הפגישה הייתה לבזות את האישה ולפגוע בה.
בתביעה שהגישה האישה היא טענה לפגיעה קשה בפרטיותה וללשון הרע. מנגד, הגיש הבעל תביעה נגדית וערעור, בהם טען כי האישה העלילה עליו עלילת שווא כשטענה במח"ש כי אנס אותה.
שופטי המחוזי, ובראשם השופט אבי סתיו שכתב את פסק הדין העיקרי, דחו את ערעור הבעל בכל הנוגע לעצם האחריות הנזיקית. בית המשפט קבע נחרצות כי הצגת תמונות אינטימיות של אישה בפני הוריה, ללא הסכמתה, מהווה לשון הרע חמורה ואין בה שום "עניין ציבורי" המקנה הגנה למפרסמים.
יתרה מכך, בית המשפט הדגיש את החומרה שבחדירה לטלפון הנייד. השופט סתיו ציין כי הטלפון החכם אוצר בתוכו "מידע בלתי נדלה" על האדם, וחדירה אליו פוגעת באופן חמור בזכות החוקתית לפרטיות. נקבע כי עצם הפריצה לטלפון היא עוולה נפרדת ועצמאית, המצדיקה פיצוי כשלעצמה, גם אם לא היה נעשה שימוש בתמונות לאחר מכן.
באשר לתביעת הבעל על תלונת שווא באונס, בית המשפט הותיר את קביעת הערכאה הקודמת על כנה: האישה האמינה סובייקטיבית בנכונות תלונתה, ולכן עומדת לה הגנת תום הלב, גם אם התיק הפלילי נגד הבעל נסגר מחוסר אשמה.
החידוש המרכזי בפסק הדין נוגע לשיעור הפיצויים. בית המשפט לענייני משפחה פסק לאישה פיצוי בסך 200,000 ש"ח – סכום שהורכב מפיצוי סטטוטורי (ללא הוכחת נזק) מקסימלי כפול: 100,000 ש"ח בגין חוק איסור לשון הרע, ו-100,000 ש"ח נוספים בגין חוק הגנת הפרטיות.
בית המשפט המחוזי התערב בנקודה זו וקבע הלכה עקרונית: כאשר מדובר במעשה אחד (הצגת התמונות והדברים שנאמרו להורים) הגורם לנזק אחד בעיקרו, אין לפסוק כפל פיצוי סטטוטורי, גם אם המעשה מפר שני חוקים שונים.
"כאשר הנזק שנגרם כתוצאה מאותן עילות הוא בעיקרו אותו נזק… התובע זכאי לפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק פעם אחת בלבד", כתב השופט סתיו. בית המשפט הסביר כי הפיצוי ללא הוכחת נזק נועד לסייע לתובע להתגבר על קושי ראייתי, ולא להעניש את הנתבע כפליים.
עם זאת, בית המשפט לא התעלם מחומרת המעשים. נקבע כי הפריצה לטלפון והצגת התמונות הן נסיבות מחמירות המצדיקות פיצוי גבוה מהרגיל. אי לכך, העמיד בית המשפט את הפיצוי הכולל על סך של 130,000 ש"ח (במקום 200,000 ש"ח), תוך הדגשה כי סכום זה משקלל הן את הפריצה לטלפון והן את הפגיעה בפרטיות ובלשון הרע שבהצגת התמונות.
למרות הפחתת סכום הפיצוי, בית המשפט הותיר את חיוב ההוצאות שנפסק בערכאה הקודמת על כנו (50,000 ש"ח), בשל חומרת ההתנהלות של האחים, ולא פסק הוצאות בהליך הערעור.
עמ"ש 27802-11-24
