העסקה שודרגה, התשלום התעכב: בית המשפט חייב חברת גידול פטריות לשלם מאות אלפי שקלים בגין מערכות טיהור אוויר
נדחתה טענת חברת "פטריות אוכלים טריות" כי השדרוגים שהזמינה במפעל האיטלקי, שייקרו את העסקה בכ-70 אלף אירו, היו כלולים במחיר המקורי. נשיא בית משפט השלום השופט עמית יריב, דחה את התביעה שכנגד וקבע: "גרסת המנכ"ל הייתה מתחמקת וריקה מתוכן"
פסק דין נוקב שניתן השבוע בבית משפט השלום בקריית גת חושף את אחורי הקלעים של סכסוך עסקי מורכב סביב הקמת מערך טכנולוגי לגידול פטריות, ומחדד את גבולות האחריות החוזית כאשר צד להסכם מבקש לשדרג את המוצר "תוך כדי תנועה". בפסק הדין, שניתן ביום 13 בינואר 2026 על ידי נשיא בית המשפט, כבוד השופט עמית יריב, התקבלה במלואה תביעתה של חברת "זיל.אקלימה בע"מ" כנגד חברת "פטריות אוכלים טריות בע"מ" (להלן: "בכורים"), תוך דחייה מוחלטת של התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת.
במרכז הפרשה עמדה עסקת רכש משנת 2019, במסגרתה הזמינה חברת "בכורים" מחברת "זיל" יחידות טיהור אוויר מתקדמות מיצרן איטלקי, לצורך חוות גידול הפטריות שלה. בעוד שההזמנה המקורית עמדה על סך של 120,500 אירו, דרשה התובעת (זיל) תשלום סופי לפי תחשיב של 188,250 אירו. הפער, בסך מאות אלפי שקלים, נבע לטענת "זיל" משדרוגים משמעותיים שביקש מנכ"ל "בכורים", מר בכור חכמון, במהלך ביקורים משותפים במפעל באיטליה – שדרוגים שכללו מעבר לייצור מנירוסטה והוספת יחידות "Air Clean" יקרות. מנגד, חברת הפטריות טענה כי המחיר המקורי הוא המחיר הקובע וכי מעולם לא הסכימה לתוספת התשלום.
בפסק דינו המנומק, הבהיר השופט יריב כי לא מדובר בסכסוך טכני על מפרטים, אלא במחלוקת חוזית מהותית הנוגעת לשאלה האם שינוי הסכם בהתנהגות ובמצג מחייב את הצדדים. הראיות שהוצגו בפני בית המשפט, ובכללן תכתובות דוא"ל מזמן אמת ועדותו של נציג היצרן האיטלקי, מר מאסימו בראנו, הכריעו את הכף לטובת התובעת.
העד האיטלקי, מר בראנו, העיד כי מנכ"ל הנתבעת לא רצה את המוצר הסטנדרטי אלא ביקש דגם משודרג שראה במפעל. לדבריו, הובהר למר חכמון באופן חד-משמעי כי השינוי כרוך בתוספת מחיר משמעותית. "מר בכור ידע היטב והבין היטב את נושא המחירים… בכל הזדמנות הובהר לו שכל בקשה נוספת גוררת עליה במחיר", העיד בראנו.
השופט יריב לא חסך ביקורת מהתנהלותו של מנכ"ל הנתבעת, מר חכמון. בעוד שעדויות נציגי "זיל" תוארו כעקביות וסדורות, עדותו של חכמון הוגדרה כ"מתחמקת, בלתי קוהרנטית בחלקה, ועומדת בסתירה למסמכים מזמן אמת".
כך למשל, טען חכמון כי אינו מכיר את היצרן האיטלקי ומעולם לא פנה אליו ישירות, טענה שנסתרה חזיתית על ידי תכתובות דוא"ל רבות שהוצגו בדיון. יתרה מכך, הוצג בפניו מייל ובו המחיר הסופי והגבוה (188,250 אירו), עליו השיב בחיוב ללא כל השגה. כאשר נשאל על ידי בית המשפט כיצד הוא מצפה לקבל מוצר יקר בשבעים אלף אירו במחיר המוצר המקורי, סיפק חכמון תשובות שהוגדרו על ידי השופט כ"ריקות מתוכן", מה שחיזק את המסקנה כי גרסת הנתבעת נוצרה בדיעבד.
נקודה משמעותית נוספת הייתה חתימתו של חכמון על "טופס פתיחת לקוח", שבמהותו היה שטר חוב על מלוא יתרת הסכום הגבוה. חכמון טען כי חשב שמדובר בטופס סטנדרטי, אך בית המשפט דחה הסבר זה וקבע כי איש עסקים מנוסה חזקה עליו שהוא יודע על מה הוא חותם, וכי חתימתו מחייבת.
הנתבעת ניסתה להיאחז בטענה משפטית לפיה לא ניתן לסתור הסכם בכתב באמצעות טענות בעל פה. השופט יריב דחה טענה זו וקבע כי ההלכה הפסוקה מאפשרת שינוי הסכם בהתנהגות ובמצג, וכי במקרה זה הוכח ש"בכורים" דרשה שינויים ושיפורים תוך מודעות למחירם. יתרה מכך, השופט ציין כי השינויים עוגנו במסמך מאוחר יותר – שטר החוב עליו חתם המנכ"ל.
במסגרת ההליך נדונה גם תביעה שכנגד שהגישה "בכורים" על סך של כ-430 אלף ש"ח, בטענה לאיחור באספקה ולנזקים שנגרמו לגידולים החקלאיים. בית המשפט דחה את התביעה מכל וכל. נקבע כי העיכובים נבעו בראש ובראשונה מדרישות השינויים התכופות של הנתבעת עצמה, ומכך שלא עמדה בתנאי התשלום הבסיסיים, כולל שיק שחולל (בוטל). "בכורים לא הרימה את הנטל להוכיח כי העיכוב הנטען באספקת המוצר נבע מהתנהלות זיל", קבע השופט, והוסיף כי לא הוכח קשר סיבתי בין העיכוב לבין הנזקים הנטענים.
עוד צוין בפסק הדין כי הנתבעת ניסתה להצדיק את אי-התשלום במשבר הקורונה שפגע בעסקיה עם בתי מלון ומסעדות, אך השופט קבע כי מצוקה זו דווקא שוללת את טענותיה בתביעה שכנגד ומעידה כי העיכוב במסירת הסחורה היה מוצדק לאור הפרת חוזה התשלום מצד הלקוח.
בסיכומו של דבר, חייב בית המשפט את חברת "פטריות אוכלים טריות בע"מ" לשלם לתובעת את מלוא ההפרש הנתבע בסך 325,352 ש"ח. בנוסף, חויבה הנתבעת לשלם הוצאות משפט בסך 7,500 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך 25,000 ש"ח. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ב-2021.
פסק הדין מהווה תזכורת חשובה לעולם העסקי: שינויים ומפרטים טכניים הנסגרים ב"לחיצת יד" או בתכתובות דוא"ל במהלך ביקור אצל ספק בחו"ל, הם בעלי תוקף משפטי מחייב, וניסיון להתנער מהם בדיעבד בטענה של "היצמדות לחוזה המקורי" עשוי לעלות ביוקר.
ת"א 32717-11-21
