"וילת הנופש" הפכה למלכודת דבש משפטית: קנס חריג של 150,000 ש"ח לבעלי נכס במושב אור הגנוז שצפצפו על פסק הדין
הסאגה במושב החרדי הגיעה לנקודת רתיחה: בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי בני הזוג זיאת הפרו ברגל גסה צווים שיפוטיים כשהפעילו "מלונית פיראטית" בלב שכונת מגורים. השופטת יהודית שבח לא חסכה בביקורת על התנהלותם המתחכמת, דחתה את הטענה המופרכת כי הם "מתגוררים בחניה", והטילה סנקציות כבדות במיוחד לצד איום בקנס יומי עתידי. כל הפרטים על פסק הדין שמטלטל את ענף האירוח הביתי
בפסק דין חריף, מנומק וחד-משמעי שניתן השבוע שם בית המשפט המחוזי בתל אביב סוף למשחק החתול והעכבר שניהלו בעלי נכס במושב השיתופי החרדי "אור הגנוז" מול הנהלת המושב ומול מערכת המשפט. השופטת העמיתה יהודית שבח קיבלה את בקשת המושב לפי פקודת ביזיון בית המשפט, והטילה על בני הזוג אברהם ורויטל זיאת קנס מיידי בסך 150,000 ש"ח, זאת לאחר שהוכח כי המשיכו להפעיל את ביתם כעסק מלונאי לכל דבר ועניין, בניגוד מוחלט לפסקי בוררות וצווים שיפוטיים קודמים.
שורשי הסכסוך נעוצים במתח שבין האופי הקהילתי-דתי הקפדני של מושב אור הגנוז לבין האינטרסים המסחריים של בני הזוג זיאת. בני הזוג רכשו בית רחב ידיים במושב, אך בניגוד להתחייבותם להתגורר בו ולהיות חלק מהקהילה, הפכו אותו למיזם תיירותי משגשג תחת השם "אחוזת אורות הגליל".
מה שהוצג כלפי חוץ כבית מגורים, התברר בפועל כמלונית מסחרית לכל דבר: וילה המשתרעת על פני 400 מ"ר עם 12 חדרים, בריכה מחוממת, ומתקנים המסוגלים לארח עשרות אנשים בו-זמנית (עד 38 מיטות). המושב, המבקש לשמור על צביונו, פנה להליכי בוררות שקבעו במפורש כי השכרת הבית כמלונית מהווה הפרה של ההתחייבויות עליהן חתמו הרוכשים. פסק הבוררות, שאושר על ידי בית המשפט, התיר השכרה מצומצמת בלבד (יחידה אחת, למשפחה אחת, בהתאם לתקנון), אך אסר על הפעלה מסחרית גורפת.
אלא שפסק הדין, כך נראה, נותר על הנייר בלבד. המושב הציג בפני בית המשפט מסכת ראיות מרשימה המוכיחה כי "עולם כמנהגו נוהג": אוטובוסים פורקים עשרות נופשים, פרסומים אגרסיביים במדיות החרדיות, והקלטות של בורג מרכזי בניהול העסק – בתם של הזוג זיאת – המאשרת כי המתחם כולו מושכר לקבוצות ענק.
בדיון שנערך בפני השופטת יהודית שבח, ניסו המשיבים לטעון כי אינם מפרים את הצו. קו ההגנה היה יצירתי, אם כי לא משכנע: הם טענו כי הם "גרים בבית" ומשכירים רק "חלקים ממנו". כשנשאלו היכן בדיוק הם מתגוררים בזמן שקבוצות של 30 איש נופשות בווילה, טען מר זיאת כי הוא סגר לעצמו את ה"חניה המקורה" למגורים.
השופטת שבח דחתה את הטענות הללו בשאט נפש. בהחלטתה ציינה כי הטענה למגורים בחניה לא הוכחה בשום ראיה, וכי הרישומים משער היישוב ומצלמות האבטחה מוכיחים כי בני הזוג כלל לא נמצאים במקום. "הטענה חסרת שחר", כתבה השופטת, וקבעה כי מדובר ב"התפלספות עזת מצח" שנועדה לדחות את הקץ ולגרוף רווחים נוספים על גבם של השכנים ועל חשבון כבודו של בית המשפט.
יתרה מכך, בית המשפט עמד על כך שהשימוש במונח "מלונית" לאורך ההליך לא היה טכני-משפטי (לפי הגדרות משרד התיירות), אלא מהותי: השכרה לקבוצות גדולות למטרות נופש, פעילות שמשנה את אופי הנכס מבית מגורים לעסק מסחרי רועש.
ההכרעה התבססה על תשתית עובדתית מוצקה שהניחו נציגי המושב. חוקרים פרטיים ושכנים הציגו תמונות של הררי אשפה, שיירות רכבים זרים החונים בסמוך לבית, ותמלולי שיחות עם בתו של בעל הנכס, חני. בשיחות אלו, שהוצגו כראיה, נשמעת הבת משווקת את הווילה לקבוצות של למעלה מ-30 איש, ומפרטת את סידורי הלינה ב-12 חדרי השינה – בסתירה מוחלטת לטענות אביה בבית המשפט על השכרה "מינורית".
השופטת שבח ציינה כי העדויות היו מהימנות ולא נסתרו, ואפילו מר זיאת עצמו נאלץ להודות בחקירתו כי בחודשי הקיץ (אוגוסט) הבית הושכר בשלמותו. "מהפרה כה גלויה וכה בוטה… אין אלא להסיק כי זיאת גמרו אומר להגשים את מטרתם המקורית – להשתמש בבית כעסק מכניס", נכתב בהחלטה.
החלק המרכזי בהחלטה נוגע לאכיפת פקודת ביזיון בית המשפט. מטרת הפקודה היא בדרך כלל צופה פני עתיד – להבטיח ציות מכאן ולהבא. עם זאת, השופטת קבעה כי במקרה של זלזול כה בוטה ומתמשך, יש להטיל "קנס מיידי" בגין הפרות העבר, כדי להבהיר למפרים שהפשע אינו משתלם.
החשבון שערך בית המשפט היה קר וכלכלי: המושב הוכיח הכנסות משוערות של כ-380,000 ש"ח בתקופת ההפרה. כדי לאיין את הכדאיות הכלכלית, השופטת פסקה:
-
קנס מיידי: 150,000 ש"ח שישולמו לאוצר המדינה בגין ההפרות שבוצעו עד למועד הדיון.
-
קנס על תנאי (צופה פני עתיד): סכום דרקוני של 14,000 ש"ח לכל יום הפרה עתידי. סכום זה הוטל על כל אחד מבני הזוג בנפרד, מה שיוצר סיכון כלכלי עצום להמשך הפעילות.
-
הוצאות משפט: בני הזוג יפצו את המושב ב-50,000 ש"ח בגין הוצאות ההליך ושכר טרחת עורכי הדין.
החלטתה של השופטת יהודית שבח מהווה תמרור אזהרה בוהק לבעלי נכסים המנסים לעקוף החלטות שיפוטיות באמצעות פלפול משפטי או התעלמות מוחלטת. המסר היוצא מבית המשפט המחוזי הוא חד: הפרת צווים שיפוטיים, במיוחד כזו הנעשית למטרת רווח כספי, תגרור פגיעה קשה בכיסו של המפר.
עבור תושבי אור הגנוז, מדובר בניצחון משמעותי במאבק על צביון חייהם. עבור משפחת זיאת, מדובר במכה כלכלית אנושה, שאמורה, כדברי בית המשפט, לגרום להם "לחשב מסלול מחדש" ולהבין כי זרועו של החוק ארוכה דייה כדי להגיע גם למושבים המרוחקים בגליל.
ת"א 36258-11-24
