דרמה במחלקה הכלכלית: צו "מרווה" הוטל על איש העסקים אהרון סרג' בואנו בשל חשש להברחת נכסים
בית המשפט המחוזי הקפיא את נכסיו של בואנו עד לסכום של כ-17.6 מיליון ש"ח, לאחר שנקבע כי מהלך של הפיכת חברה ציבורית לפרטית בחו"ל, ללא דיווח, מקים חשש ממשי ליכולת פירעון עתידית של התובעים.
בצעד חריג בעוצמתו, המהווה את "נשק יום הדין" של הסעדים הזמניים, קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב את בקשתם של בעלי מניות מיעוט והטיל צו "מרווה" (Mareva Injunction) על נכסיו האישיים של איש העסקים אהרון סרג' בואנו. בהחלטה שניתנה ביום 9 בינואר 2026 על ידי כבוד הסגנית הנשיא, השופטת חנה פלינר, נקבע כי התנהלותו של בואנו בשרשור חברות בינלאומי מעוררת חשש ממשי להכבדה על ביצוע פסק הדין.
ראשיתו של ההליך בתביעה שהגישו יוסף וסבין בוחבוט, יחד עם חברת "תיבת אברהם בע"מ", המיוצגים על ידי עו"ד גיל אפרתי. התובעים, המחזיקים במניות מיעוט בחברת "דה הום בר בווטש בע"מ" (בווטש), טענו כי העבירו כספים רבים לקבוצת חברות שבשליטת בואנו במסגרת הסכמי הלוואה שלא כובדו.
על פי הנטען, בואנו, המשמש כדירקטור ובעל שליטה במערך חברות הכולל את "בווטש" הישראלית ואת חברת "סמארט גוד הולדינגס" הצרפתית, עשה בנתבעות כבתוך שלו. התובעים טענו כי בוצעו הקצאות מניות למקורבים ופעולות דילול בניגוד למנגנונים מוסכמים, תוך שהם עותרים לסעדים כספיים והצהרתיים בסכומים משמעותיים.
לב הבקשה לצו המרווה נעוץ באירועים שהתרחשו לאחר הגשת התביעה. לטענת התובעים, בואנו פעל להברחת הנכס המרכזי של הקבוצה – מניותיה בנתבעת 4 הצרפתית – על ידי הקמת חברה פרטית חדשה בשם "Smart Next Step" (SNS) והעברת מלוא האחזקות אליה. מהלך זה, המכונה "Going Private", הוביל למחיקת החברה מהמסחר בבורסה והפיכתה לפרטית, תמורת סכום של 0.46 אירו למניה.
השופטת פלינר ציינה בהחלטתה כי המהלך בוצע ללא פנייה מוקדמת לבית המשפט וללא קבלת אישורו, וזאת למרות שהיה קיים צו איסור דיספוזיציה קודם בתיק. הנתבעים טענו מנגד כי מדובר בשינוי מבני "טכני" שנועד לחסוך בעלויות תפעוליות של חברה ציבורית, וכי זכויות התובעים לא נפגעו.
השופטת פלינר דחתה את הטענה כי מדובר במהלך טכני גרידא. היא קבעה כי המעבר מחברה ציבורית הנתונה לפיקוח וגילוי מוגברים לחברה פרטית הפועלת מחוץ לישראל, פוגע אנושות ביכולת המעקב והפיקוח של הנושים.
"יכולת המעקב והפיקוח אחר פעילויותיה לרבות איתור נכסיה והפעלת מנגנוני אכיפה 'חוצי גבולות' כנגדה פוחת משמעותית עם שינוי הסיווג", כתבה השופטת בהחלטתה.
בית המשפט מצא כי התקיימו התנאים למתן הצו החריג:
-
ראיות לכאורה: התובעים הוכיחו כי הועברו כספים וכי קיימת עילת תביעה סבירה לגבי זכאותם להחזר.
-
מאזן הנוחות: הנזק הפוטנציאלי לתובעים מהמשך "ערבוב" הנכסים עולה על הפגיעה בזכויות הקניין של בואנו, במיוחד כשזה לא פירט נזק קונקרטי שייגרם לו.
למרות שהתובעים ביקשו צו בגובה של 131 מיליון ש"ח, בית המשפט החליט להגבילו לסך של 17,629,107 ש"ח – סכום הקרן של הכספים שנטען כי נמסרו לבואנו עבור החברות. השופטת הבהירה כי בשלב זה, ובמסגרת סעד כה דרסטי, יש להתמקד בכספים שהועברו בפועל ולא בעילות נזיקיות או הצהרתיות שטרם הוכחו.
החלטה זו מצטרפת לשורה של פסקי דין המדגישים את חובת הגילוי המוגברת החלה על בעלי שליטה הנתונים לצווים שיפוטיים, וקובעת כי "שינוי מבני" אינו יכול לשמש כסות לעקיפת פיקוח שיפוטי.
ת"א 52307-10-23
