דרמה במושב בלפוריה: ביהמ"ש קבע כי שני הצדדים הפרו הסכם פשרה "הפרה יסודית" – ומינה כונס נכסים חיצוני
פסק דין חריף בבית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת חושף סכסוך יצרי על קרקעות במושב הוותיק. השופט אלעד טל קבע כי בעוד המושב כשל בפינוי תשתיות תקשורת ("הוט") ושורשי עצים, משפחת ליבוביץ' פעלה בחוסר תום לב בניסיון לנכס זכויות בנייה בטרם עת. התוצאה: ביטול הדדי של הפיצויים המוסכמים ומינוי גורם חיצוני לביצוע פירוק השיתוף
בפסק דין מנומק שניתן ביום 17 בינואר 2026, שם בית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת סוף לסאגה משפטית מתמשכת בין מושב בלפוריה לבין משפחת ליבוביץ', בעלי קרקעות במושב. כבוד השופט אלעד טל נדרש להכריע בסכסוך חוזי סבוך שעניינו פירוק שיתוף במקרקעין, ומצא כי שני הצדדים לקו בהתנהלותם עד כדי כך שהפרותיהם קיזזו זו את זו.
שורשי הסכסוך נעוצים במגרש משותף (גוש 16717 חלקה 23) שבו מחזיקים המושב ומשפחת ליבוביץ' בחלקים שווים (50% לכל צד). לאחר הליכים קודמים, נחתם בינואר 2021 הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, ובו הוסכם על פירוק השיתוף בדרך של "חלוקה בעין" (פרצלציה), כך שכל צד יקבל מחצית מהשטח בנפרד. ההסכם קבע מנגנונים ברורים לשיתוף פעולה, פינוי השטח ופיצוי מוסכם של 100,000 ש"ח במקרה של הפרה יסודית.
אולם, האידיליה המשפטית לא החזיקה מעמד זמן רב. לאחר שהוועדה המקומית לתכנון ובנייה דחתה את תוכנית החלוקה הראשונית שהגישו הצדדים בשל היעדר "גודל מגרש מינימלי", החלו הצדדים להאשים זה את זה בטרפוד ההסכם. המושב הגיש תביעה בטענה שליבוביץ' מנסים לבצע מחטף תכנוני, ואילו ליבוביץ' הגישו תביעה שכנגד בטענה שהמושב לא פינה את השטח שהובטח להם.
השופט טל ניתח לעומק את טענת המושב, לפיה ליבוביץ' פעלו בחוסר תום לב כאשר הגישו באופן חד-צדדי בקשה לתיק מידע להיתר בנייה עבור 3 יחידות דיור בחלקם המיועד, עוד בטרם הושלם פירוק השיתוף. מדיניות הוועדה המקומית מאפשרת בניית 3 יחידות דיור בלבד על החלקה כולה. משמעות המהלך של ליבוביץ', לו היה צולח, הייתה ניכוס כל זכויות הבנייה בחלקה לעצמם, תוך הותרת המושב עם קרקע ללא אופק תכנוני.
בהחלטתו קבע השופט כי התנהלות זו מהווה הפרה יסודית של הסכם הפשרה. "עצם הפניה של ליבוביץ למר אדלשטיין [מזכיר המושב] במטרה שיחתום על מנת לנכס לעצמם את זכויותיו של המושב בחלקה היא ההפרה", כתב השופט בפסק הדין. השופט דחה את הפרשנות היצירתית של ליבוביץ' לסעיפי ההסכם וקבע כי "העלאת דרישה זו… פוגעת במטרתו ובתכליתו [של החוזה]… ובפועל, דרישה זו סיכלה את קיום החוזה". בית המשפט הדגיש כי חובת תום הלב מחייבת שיתוף פעולה ולא מהלכים חד-צדדיים שמטרתם רווח על חשבון השותף.
מנגד, לא חסך בית המשפט את שבטו גם ממושב בלפוריה. במסגרת התביעה שכנגד, טענו ליבוביץ' כי המושב לא עמד בהתחייבותו לפנות את השטח המיועד להם (חלקה B) בתוך 180 הימים שהוקצבו לכך. במרכז המחלוקת עמדו ארונות תקשורת של חברת "הוט" ושורשי עצי אקליפטוס עבותים שנותרו בקרקע.
המושב ניסה להתנער מאחריות בטענה כי אינו יכול לפנות ציוד של צד שלישי (חברת הכבלים) וכי השורשים אינם בגדר "נטוע". השופט טל דחה טענות אלו מכל וכל. הוא קבע כי ההגדרה החוזית של פינוי "כל הבנוי והנטוע" רחבה דייה וכוללת גם תשתיות תת-קרקעיות. "ברור כי יש לפרש את סעיפי החוזה שעוסקים בפינוי המקרקעין ככאלה המאפשרים הליך בניה יעיל", קבע השופט, והוסיף כי המושב היה מודע לסיכון שנטל על עצמו כשלא דאג לסילוק המפגעים מול חברת התקשורת. אי-הפינוי הוגדר אף הוא כהפרה יסודית.
אחת הנקודות המעניינות בפסק הדין היא ההכרעה הכספית. שני הצדדים דרשו זה מזה את הפיצוי המוסכם בסך 100,000 ש"ח. השופט יישם דוקטרינה של קיזוז עקב אשם הדדי. "מאחר וההפרות היסודיות מאיינות אלו את אלו, אין מקום לחייב מי מן הצדדים בפיצוי המוסכם", פסק השופט.
כמו כן, דחה בית המשפט את התביעות ההדדיות לדמי שימוש ראויים. המושב ניסה לטעון כי ההפרה של ליבוביץ' קדמה להפרתו שלו בשלושה חודשים, ולכן מגיע לו פיצוי על תקופה זו. השופט דחה גישה "מתמטית" זו משיקולי צדק, בקבעו כי מדובר בתקופה קצרה חסרת משמעות כלכלית במונחי נדל"ן ופיתוח, וציין כי המושב ממילא ממשיך לעבד חקלאית את השטח כולו.
לאור חוסר האמון המוחלט שנוצר בין הצדדים, והעובדה שכל צד ניסה למשוך לכיוונו באופן שסיכל את פירוק השיתוף, החליט בית המשפט שלא להשאיר את המושכות בידי עורכי הדין של הצדדים.
"הצדדים זקוקים למינוי כונס חיצוני ואובייקטיבי שאינו מוכר להם על מנת להבטיח יחסי עבודה תקינים", סיכם השופט טל. בית המשפט הורה על מינוי כונס נכסים ניטרלי שיפעל יחד עם המודד המוסכם להכנת תוכנית מפורטת, במטרה למקסם את זכויות הבנייה בחלקה, תוך חלוקה שוויונית והוגנת. המושב חויב להשלים את פינוי השטח, כולל ארונות התקשורת ושורשי העצים, בתוך 90 יום.
לא נפסקו הוצאות משפט, וכל צד יישא בהוצאותיו – סוף הולם לתיק שבו שני הצדדים יצאו גם צודקים, וגם טועים.
ת"א 11171-06-21
