דרמה בבית המשפט לימאות: האניה נמצאה אחראית לזיהום המטען – אך היבואנית תקבל פיצוי מזערי בלבד
פסק דין עקרוני של בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לימאות, קובע כי האנייה Ramelia ובעליה התרשלו בניקוי המיכלים וגרמו לזיהום מטען שמנים בחלודה ושעווה. עם זאת, השופט רון סוקול דחה את רוב רכיבי התביעה לאחר שהיבואנית, חברת י.כ. יהלום יבוא וסחר, לא הצליחה להוכיח כי נגרם לה הפסד כספי ממכירת השמן לאחר שעבר סינון. התוצאה: במקום פיצוי של מיליונים, האנייה תשלם 315,000 ש"ח בלבד.
בפסק דין שניתן ביום חמישי האחרון (15.1.2026), סיים בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לימאות, סאגה משפטית ומסחרית שהחלה לפני כחמש שנים בנמל אשדוד. כבוד השופט הבכיר רון סוקול נדרש להכריע במחלוקת מורכבת בין יבואנית השמנים הישראלית "י.כ. יהלום יבוא וסחר בע"מ" לבין בעלי האנייה M/T Ramelia, בשאלה מי נושא באחריות לזיהום שהתגלה במטען שמני בסיס, והאם הזיהום אכן גרם לנזקים הכלכליים הנטענים.
תחילת הפרשה באפריל 2021, אז רכשה התובעת מספק בקנדה מטען ענק של שמני בסיס שנועדו לשמש כשמן סיכוך. המטען, בהיקף של למעלה מ-5,000 טון, הועמס על האנייה Ramelia בנמל בקנדה והגיע לישראל בסוף מאי 2021. עם תחילת הפריקה בנמל אשדוד, התגלתה תמונה עגומה: שמאים שנכחו במקום הבחינו כי השמן, שאמור להיות צלול ונקי, מכיל חלקיקים זרים. בעקבות הממצאים הופסקה הפריקה באופן מיידי, ולאחר מכן חודשה רק באמצעות מערכת סינון מיוחדת שהובאה מהולנד כדי להפריד את המזהמים מהשמן.
בדיקות מעבדה שנערכו בהמשך למסננים גילו כי החלקיקים הכילו תערובת של מלח, חלודה וחלקיקי שעווה. הממצאים הובילו לתביעה שהגישה היבואנית נגד האנייה, בטענה כי רשלנות בטיפול במיכלי האנייה היא שגרמה לזיהום המטען. אחת הסוגיות המרכזיות בפסק הדין הייתה שאלת האחריות לזיהום. בעלי האנייה טענו כי המטען הגיע מזוהם עוד מהחוף, וכי מקור החלקיקים באחסנה לפני הטעינה או בצנרת. מנגד, התובעת הציגה "שטרי מטען נקיים" (Clean Bill of Lading) שהוציאה האנייה בעת הטעינה בקנדה, בהם לא נרשמה כל הסתייגות לגבי מצב המטען.
השופט סוקול קיבל את עמדת התובעת בנווגע לאחריות. בפסק הדין נקבע כי הוצאת שטר מטען נקי מהווה ראייה לכאורה לכך שהמטען נמסר לאנייה כשהוא תקין. השופט דחה את חוות דעתו של המומחה מטעם האנייה, וציין כי בדיקות המעבדה שנערכו לפני הטעינה הראו בבירור כי השמן היה "צלול ונקי". יתרה מכך, הימצאותם של חלקיקי שעווה וחלודה במטען הכריעה את הכף לחובת האנייה. התברר כי במטען קודם הובילה האנייה מטען שעווה, והשופט קבע כי המיכלים לא נוקו כנדרש על פי הנהלים המקובלים בתעשייה. "הימצאות חלקיקי חלודה במטען שמנים מחייבת את המסקנה… כי המיכלים לא היו מותאמים כנדרש להובלת השמן", כתב השופט סוקול. למרות הקביעה החד-משמעית כי האנייה אחראית לזיהום, בחלקו השני של פסק הדין נכונה לתובעת אכזבה קשה. התביעה המקורית עמדה על סכום של כ-2.2 מיליון ש"ח, בטענה שהיבואנית נאלצה למכור את השמן במחיר מופחת עקב "הכתם" שדבק בו והחשש של הלקוחות.
השופט סוקול ניתח את נתוני המכירה וגילה פער בין הטענות לבין הראיות. בעוד שכמות קטנה של כ-120,000 ליטרים (שנפרקה לפני הסינון) אכן נמכרה במחיר זעום של כ-8.5 אגורות לליטר כ"שמן פגום", הרי שלגבי יתרת המטען העצומה – שעברה סינון והפכה לצלולה – לא הובאה כל הוכחה לירידת ערך אמיתית. "לא הובאה כל ראיה כי מחיר השמן שנמכר הושפע מגילוי החלקיקים", קבע השופט. הוא ציין כי התובעת לא הציגה הסכמים עם לקוחות, לא הביאה עדויות של קונים שדרשו הנחה, ואף החשבוניות שהוצגו לא כללו ציון כי מדובר בסחורה סוג ב'. השופט דחה את הטענה הכללית כי השמן נועד להיות "פרמיום", וקבע כי מחירי השוק מושפעים מגורמים רבים שאינם קשורים בהכרח לאירוע הזיהום.
בסיכומו של דבר, בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי בלבד. האנייה ובעליה חויבו לפצות את התובעת רק בגין ההפסד על כמות השמן הראשונית והמזוהמת שנמכרה במחיר אפסי. סכום הפיצוי הועמד על 315,000 ש"ח בלבד. השופט ציין כי לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ביוני 2021. עם זאת, לאור הפער האדיר בין סכום התביעה לסכום שנפסק, ובשל העובדה שהתביעה התקבלה רק בחלקה הקטן, החליט בית המשפט שלא לפסוק הוצאות משפט לטובת התובעת, וכל צד יישא בהוצאותיו.
ת"ח 16356-06-21
