בוטל פסק בוררות שזיכה עורכי דין במחצית מרווחי פרויקט נדל"ן
בית המשפט המחוזי בתל אביב מתח ביקורת חריפה על התנהלות משרד עורכי הדין וקבע כי לא הוכח קיומו של הסכם בוררות תקף מול חברת גמול יהוד; השופטת יהודית שבח הצביעה על סימני שאלה מדאיגים, בהם חתימות שנחזות כמזויפות והסכם שנחתם לכאורה ביום שבת בביתו של עורך הדין.
בפסק דין דרמטי שניתן ביום 25 בינואר 2026, קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו את בקשתן של החברות גמול יהוד בע"מ וגמול נדל"ן למגורים בע"מ (להלן: "גמול יהוד"), והורה על ביטולו המלא של פסק בוררות שחייב אותן בתשלומי עתק ובשותפות ברווחים עם משרד עורכי הדין שייצג אותן בעבר. השופטת העמיתה יהודית שבח, שדנה בתיק, קבעה כי נותר ספק ממשי בשאלת קיומו של הסכם בוררות בר-תוקף, ומתחה ביקורת על הראיות שהציג המשיב, משרד פלדמן, וינוגרד ושות'.
הפרשה החלה במערכת יחסים ארוכת שנים בין חברת גמול יהוד, בעלת זכויות במקרקעי "מתחם השלושה" ביהוד, לבין משרד עורכי הדין פלדמן שייצג אותה. לאחר שפוטרו עורכי הדין, החלו הליכים משפטיים מורכבים בנוגע לשכר טרחתם. במוקד המחלוקת הנוכחית עמד מסמך מיום 11 ביוני 2022, שלטענת עו"ד פלדמן נחתם על ידי רענן אלוני, בעל השליטה בגמול יהוד.
לפי הסכם זה, בתמורה לכך שעו"ד פלדמן יקשר בין גמול יהוד לבין גורם מממן (חברת צרפתי), יקבל עורך הדין מחצית מהתקבולים שיתקבלו בפרויקט. על בסיס תניית בוררות המופיעה באותו מסמך, פנה המשרד ללשכת עורכי הדין ומונה הבורר עו"ד סורין גנות. גמול יהוד כפרה בסמכות הבורר וטענה כי מעולם לא חתמה על ההסכם, אולם הבורר המשיך בהליך בהיעדרן ופסק לטובת משרד פלדמן סכום של כ-3.2 מיליון ש"ח, בתוספת צו לאכיפת השותפות ברווחים והוצאות משפטיות גבוהות.
במסגרת הבקשה לביטול פסק הבוררות טענו גמול יהוד ורענן אלוני כי המסמך מזויף מיסודו. הם הציגו תצהירים נחרצים לפיהם החתימות המופיעות על המסמך אינן חתימותיהם, אינן נושאות את חותמת החברה, ואף "בעין בלתי מזוינת" ניתן להבחין בשוני מהותי בינן לבין חתימותיהם המקוריות.
מנגד, משרד פלדמן טען כי מדובר בטענות סרק של גוף הנוהג להפר הסכמים סדרתי. ואולם, במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, התרחש אירוע שהשפיע משמעותית על החלטת השופטת: ב"כ משרד פלדמן ויתר על חקירתם הנגדית של נציגי גמול יהוד על תצהיריהם. השופטת שבח ציינה כי הימנעות זו אומרת "דרשני" וכי לא ניתן להפריך טענת זיוף כה חמורה ללא חקירה, גם אם המצהירים מצטיירים כעדים בעייתיים בהליכים אחרים.
השופטת שבח פירטה שורה של "סימני שאלה מדאיגים" בנוגע לאותנטיות של ההסכם שהציג עו"ד פלדמן:
-
תאריך החתימה: ההסכם נחתם לכאורה ביום שבת, יום לא שגרתי לחתימת הסכמים מסחריים.
-
היעדר טיוטות: עו"ד פלדמן טען כי היו תיקונים וטיוטות להסכם שנבדקו על ידי עו"ד מטעם גמול יהוד, אך לא הציג אותן ולא זימן את אותו עורך דין לעדות.
-
סתירות בלוחות הזמנים: התברר כי כבר במועד החתימה לכאורה על הסכם התיווך, זהות המממן (חברת צרפתי) הייתה ידועה וסוכמה, מה שמטיל ספק בצורך העסקי בהסכם כזה באותו מועד.
-
ליקויים צורניים: על ההסכם לא הופיעו חותמות החברה כמקובל, והחתימות שנחזו להיות של אלוני נראו כ"איקסים גדולים" השונים מחתימתו הרגילה.
בית המשפט דחה גם את ניסיונו של משרד פלדמן להסתמך על מכתב מאוחר יותר כאישור עקיף לתוקף ההסכם, וקבע כי אין קשר מוכח בין המסמכים. השופטת הדגישה כי כאשר עורך דין מערבב בין ייעוץ משפטי, עסקי תיווך ורכישות בניסוחים פתלתלים, עליו לשאת בתוצאות.
בסיום פסק הדין, העירה השופטת כי גם אם לא היה מבוטל הפסק בעילת היעדר סמכות, ספק אם היה ניתן לאשרו נוכח טענות על פגיעה בתקנת הציבור. מדובר במצב בו עורך דין, תוך ניצול מעמדו, מבקש לגזור לעצמו נתח עצום מרווחי לקוחו עבור פעולת תיווך פשוטה.
החלטת הביטול מחזירה את הצדדים לנקודת ההתחלה, כאשר למשרד פלדמן נשמרת הזכות להגיש תביעה רגילה בבית המשפט להוכחת טענותיהם, אך פסק הבוררות ששימש קיצור דרך להישג כספי משמעותי – בוטל כליל. השופטת בחרה שלא לפסוק הוצאות נגד משרד פלדמן, בנימוק שגמול יהוד יכלו לייתר את ההליך לו היו פועלים משפטית בשלב מוקדם יותר נגד מינוי הבורר.
ת"א 59695-02-25
