המועצה טעתה בפרשנות החוק? זה עדיין לא אומר שהיא תשלם מיליונים

המועצה טעתה בפרשנות החוק? זה עדיין לא אומר שהיא תשלם מיליונים

ביהמ"ש המחוזי דחה את תביעת הפיצויים של חברת הנדל"ן "תמ"א בונים איכות" נגד מועצת בית דגן. השופט אבי גורמן קבע: דרישת היטלי פיתוח כתנאי להגשת בקשה להיתר היא פרשנות סבירה, גם אם ביהמ"ש העליון קבע אחרת. "לא כל החלטה שגויה היא רשלנות".

ביום 22 בינואר 2026, דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תביעת נזיקין מורכבת ורחבת היקף שהגישה חברת היזמות "תמ"א בונים איכות בע"מ" נגד המועצה המקומית בית דגן. התביעה, שעמדה על סך של 2.6 מיליון ש"ח בגין אובדן רווחים צפויים מפרויקט תמ"א 38 שלא יצא לפועל, העמידה למבחן את הגבול הדק שבין טעות משפטית של רשות מקומית לבין רשלנות המקימה חובת פיצויים.

ראשית הפרשה בשנת 2016, כאשר ביקשה התובעת לקדם פרויקט לחיזוק מבנה ברחוב מנחם בגין 10 בבית דגן. עם הגשת התוכניות, הציבה המועצה המקומית דרישת תשלום של היטלי פיתוח (סלילה ותיעול) בסך של כ-546 אלף ש"ח, וזאת כתנאי מקדים לעצם קליטת הבקשה בוועדה המקומית "מצפה אפק".

היזמית טענה כי דרישה זו אינה חוקית ומהווה "חסימה בירוקרטית" שסיכלה את הפרויקט. מנגד, המועצה עמדה על כך שפעלה בהתאם לפרשנות סבירה של חוקי העזר שלה, שנועדו להבטיח את גביית הכספים המגיעים לציבור.

פסק הדין הנוכחי הוא תחנה אחרונה במסע משפטי ארוך. עוד בשנת 2017 הגישה החברה עתירה מנהלית בנושא. בית המשפט המחוזי אימץ אז "דרך ביניים", לפיה המועצה חייבת לקלוט את הבקשה, אך רשאית לדרוש את התשלום מיד לאחר מכן ולפני הדיון המהותי. החברה לא הסתפקה בכך וערערה לבית המשפט העליון, שם הושגה פשרה בתמיכת משרד הפנים: נקבע כי המועד החוקי לתשלום הוא רק סמוך להנפקת ההיתר בפועל.

למרות הניצחון העקרוני בעליון, הפרויקט עצמו קרס. החברה הגישה את תביעת הנזיקין הנוכחית בטענה כי העיכובים שגרמה המועצה והתנהלותה הרשלנית הם שהובילו לאובדן הפרויקט.

השופט אבי גורמן, שדן בתיק בבית המשפט המחוזי, דחה את כל טענות החברה. בפסק דין מנומק, קבע השופט כי גם אם פרשנות המועצה לחוקי העזר הייתה שגויה בדיעבד (כפי שעלה מהחלטת העליון), היא עדיין הייתה מצויה בתוך "מתחם הסבירות".

השופט הדגיש כי:

• רשלנות אינה אוטומטית: לא כל החלטה של רשות מנהלית שמתבררת כשגויה בבית המשפט נחשבת לרשלנות המצדיקה פיצוי כספי.

• לשון חוק עמומה: הוראות חוקי העזר שקבעו כי דרישת תשלום תצא "עם הגשת הבקשה" ניתנות לפרשנויות שונות, והמועצה פעלה בהתאם לייעוץ משפטי שקיבלה.

• ציות לפסיקה: המועצה יישמה את פסק הדין המחוזי הראשון שניתן בעניינה, ואין לראות במי שפועל לפי פסיקת בית משפט כמי שנוהג ברשלנות.

מעבר לסוגיית הרשלנות, השופט קבע כי החברה נכשלה לחלוטין בהוכחת הקשר הסיבתי בין דרישת ההיטלים לבין כישלון הפרויקט. במהלך העדויות התברר כי בשנת 2017, מנהל התובעת, ניסה לחדש את חתימות הדיירים אך הם סירבו, ככל הנראה כי העדיפו מסלול של "פינוי בינוי".

השופט מתח ביקורת על כך שהחברה לא זימנה לעדות אף אחד מהדיירים כדי לתמוך בגרסתה, והסתמכה על עדות שמועה. בנוסף, התברר כי היזמית כלל לא הגישה בקשה חוזרת לוועדה המקומית לאחר פסק הדין בעתירה, ובכך "בחרה שלא לקדם את הפרויקט".

התביעה נדחתה במלואה. השופט גורמן קבע כי התובעת לא הוכיחה אפילו את הוצאותיה הישירות בצורה מניחה את הדעת, שכן לא הוצגו חשבוניות המעידות על תשלומים בפועל.

בית המשפט חייב את חברת "תמ"א בונים איכות בע"מ" לשלם למועצת בית דגן הוצאות משפט בסך 30,000 ש"ח, ובנוסף 2,000 ש"ח הוצאות עבור הוועדה המקומית "מצפה אפק".

ת"א 19780-03-22