מדבקת האחריות שתעלה ביוקר: העליון אישר ניהול תביעת ענק נגד יבואניות החשמל
השופטת רות רונן דחתה את בקשת רשות הערעור של החברות "סמליין" ו-"BSH", וקבעה כי העובדה שהתובעים המייצגים לא סבלו מנזק ממוני ישיר אינה מונעת מהם לייצג לקוחות שכן נפגעו כלכלית; הדיון בפיצויים, המוערכים במיליוני שקלים, ימשיך להתברר במחוזי.
בפסיקה משמעותית המהווה תמרור אזהרה ליבואניות וליצרניות של מוצרי צריכה בישראל, אישרה השופטת רות רונן מבית המשפט העליון את המשך ניהולה של תובענה ייצוגית רחבת היקף נגד יבואניות מוצרי החשמל המובילות "סמליין בע"מ" ו-"בי.אס.אייץ' (BSH) מכשירים ביתיים בע"מ". בהחלטה שניתנה ביום 28 בינואר 2026, קבעה השופטת כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שאישר את התביעה כייצוגית.
ראשיתו של ההליך בשנת 2014, בעקבות כניסתו לתוקף של תיקון מס' 31 לחוק הגנת הצרכן. תיקון זה נועד להקל על צרכנים במימוש אחריות על מוצרים, וקבע כי על עוסק להדביק "מדבקת אחריות" על גבי המוצר עצמו, המציינת את מועד תום תקופת האחריות. החוק קובע במפורש כי אם צרכן מציג מדבקה תקפה, העוסק אינו רשאי לדרוש ממנו להציג תעודת אחריות או חשבונית כתנאי למתן שירות.
התובעים המייצגים, בהם איתן מושקה ויאיר בן שלום, טענו כי החברות לא עמדו בחובת הדבקת המדבקות וכי נציגי השירות המשיכו להתנות את השירות בהצגת מסמכים, בניגוד לדין. טענה זו נתמכה בהקלטות של שיחות עם נציגי שירות, בהן נאמר ללקוחות כי בירור תקופת האחריות מחייב הצגת חשבונית.
אחת השאלות המשפטיות המרכזיות שעמדו בלב בקשת רשות הערעור הייתה עובדת היותם של המוצרים שרכשו התובעים המייצגים – תקינים. המבקשות טענו כי מאחר שלא התגלתה תקלה במכשיריהם של מושקה ובן שלום, לא נגרם להם כל נזק ממוני, ולכן לא עומדת להם עילת תביעה אישית המאפשרת להם לייצג אחרים.
השופטת רונן דחתה קו מחשבה זה. היא הבהירה כי בית המשפט המחוזי אישר את התביעה גם בעילה של "הפרת הסכם", שאינה מחייבת הוכחת נזק כתנאי לקיומה ומאפשרת תביעה לסעד של אכיפה (צו עשה). "אין מניעה כי לקוח שהמוצר אותו רכש או קיבל היה תקין, ייצג קבוצה שהמוצרים שחבריה רכשו או קיבלו היו פגומים," נכתב בהחלטה, שכן השאלות העובדתיות בנוגע למדיניות אי-הדבקת המדבקות משותפות לכולם.
השופטת רונן הדגישה כי המשך ניהול התביעה במחוזי יאפשר לברר את השאלות המהותיות: האם אכן התקיימה מדיניות של אי-מסירת מדבקות והתניית שירות באסמכתאות רכישה. היא קבעה כי היקף התביעה, שעומד על מעל ל-2.5 מיליון ש"ח נגד המבקשות בלבד (לאחר צמצום משמעותי מהסכומים המקוריים), אינו מהווה כשלעצמו עילה לעצירת ההליך בשלב זה.
בית המשפט חילק את הקבוצה המיוצגת לשתי תתי-קבוצות: אלו שלא סבלו מתקלה ויהיו זכאים לכל היותר לצו אכיפה, ואלו שהמוצר שלהם התקלקל וייאלצו להוכיח נזק ממוני בשל היעדר המדבקה. בקשת רשות הערעור נדחתה, ועל כל אחת מהחברות הוטלו הוצאות בסך 7,500 ש"ח לטובת התובעים.
רע"א 3173/24
