אור ירוק לתביעת הענק: הבנקים הבינלאומיים יתמודדו עם "מניפולציית הפורקס" בישראל
בית המשפט המחוזי דחה את בקשתם של דויטשה בנק, גולדמן זקס ובנק אוף אמריקה לבטל את היתרי ההמצאה מחוץ לתחום; השופטת כרמית בן אליעזר קבעה: קיימת תשתית ראייתית מספקת למעורבות בקרטל הפורקס העולמי ולנזק שנגרם לצרכנים הישראלים.
ביום 28 בינואר 2026 ניתנה החלטה משמעותית בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד על ידי כבוד השופטת כרמית בן אליעזר (בסמכותה כרשמת), אשר עשויה לשנות את פני התביעות הייצוגיות נגד תאגידים רב-לאומיים בישראל. בית המשפט החליט לדחות את בקשותיהם של שלושה מענקי הבנקאות העולמיים – Deutsche Bank AG, Bank of America N.A. ו-Goldman Sachs Group, Inc. – לביטול היתרי המצאה אל מחוץ לתחום המדינה. משמעות ההחלטה היא כי בנקים אלו יאלצו להתגונן בישראל מפני בקשה לאישור תביעה ייצוגית העוסקת בתיאום שערי מטבע חוץ.
תחילתו של ההליך בבקשה לאישור תביעה ייצוגית שהוגשה בספטמבר 2018 על ידי אילן גרטלר, אבידור זיו, זוהרת זיו, איתי לנואל וחברת ט. ברקה בע"מ, המיוצגים על ידי עו"ד ד"ר אורי ברעם ועו"ד עובדיה כהן. המבקשים טענו כי הבנקים המשיבים, אשר חלשו על כ-90% משוק המט"ח העולמי, ניהלו קרטל במסגרתו תיאמו והיטו מדי יום, לאורך שנים, את שערי החליפין (שערי ה-Spot וה-Fix) ואת המרווחים בין מחירי הקנייה והמכירה (מרווחי bid/ask).
לטענת המבקשים, מניפולציות אלו השפיעו על כל מי שביצע עסקת מט"ח בעולם, ובכלל זאת על תושבי ישראל.
הדיון הנוכחי התמקד בשאלה האם ניתן להמציא את כתבי הדין לבנקים בחו"ל. הבנקים טענו כי אין לישראל סמכות בינלאומית וכי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדון במחלוקת. קו ההגנה המרכזי של הבנקים נשען על פסק דין של בית המשפט העליון בפרשה דומה המכונה "עניין הליבור", שם נקבע כי תביעת ניזוקים עקיפים (כגון חוסכים בגופים מוסדיים) נגד בנקים זרים תסולק על הסף אם לא תונח תשתית ראייתית מינימלית לנזק ואם לא בוצעה פנייה מוקדמת לגופים המוסדיים.
אולם, השופטת בן אליעזר הבחינה בין המקרים. היא ציינה כי בניגוד לפרשת הליבור, שם המניפולציה בריבית יכלה להיטיב עם הלקוח או להזיק לו בתלות בפוזיציה שלו, הרי שבכל הנוגע לתיאום מרווחים (bid/ask spreads), הנזק לצרכן הוא מובנה. "תיאום המרווחים כמוהו כתיאום מחירים לכל דבר ועניין", נכתב בהחלטה, והוא מוביל בהכרח להעלאת עלות המרת המטבע ללקוח הישראלי.
השופטת בחנה בפירוט את הראיות לכאורה שהוצגו נגד כל בנק:
-
דויטשה בנק: הוצגו צווים מוסכם והחלטות של רשויות אמריקאיות (ה-BGFRS וה-DFS) שהטילו על הבנק קנסות של מאות מיליוני דולרים בגין היעדר פיקוח על סוחרי מט"ח שהתנהלו באופן בלתי תקין.
-
בנק אוף אמריקה: הוצגו החלטות של רשות המכס והמטבע האמריקאית (OCC) שהטילו קנס של 250 מיליון דולר בגין פרקטיקות בנקאיות לקויות בשוק המט"ח.
-
גולדמן זקס: הוצג צו מוסכם של ה-DFS לפיו הבנק שילם כ-54 מיליון דולר בעקבות ממצאים על שיתוף מידע לא נאות בין סוחרים לבנקים גלובליים אחרים.
השופטת קבעה כי למרות שהבנקים לא הודו רשמית במעורבות בקרטל בהליכים הללו, הרי שלצורך השלב המקדמי של המצאה אל מחוץ לתחום, מדובר ב"תביעה הראויה לטיעון".
בסוגיית נאותות הפורום, דחתה השופטת את טענת הבנקים כי מירב הזיקות נוטות לחו"ל. היא הדגישה כי בעידן הגלובליזציה חל פיחות בדוקטרינה זו. לדבריה, לבית המשפט בישראל יש "עניין אמיתי" לדון בנזקים שנגרמו לצרכנים מקומיים כתוצאה מקרטל בינלאומי, במיוחד כאשר חברי הקבוצה הישראלים אינם יכולים לקבל סעד בהליכים מקבילים המתנהלים בחו"ל.
"צד להסדר כובל צריך לצפות שתביעה נגדו עשויה להתברר במדינה שבה נגרם הנזק", צוטט מהפסיקה הקודמת. השופטת סיכמה כי המבקשים עמדו בנטל הראייתי הנמוך הנדרש לשלב זה.
בשולי ההחלטה, הטילה השופטת על כל אחד משלושת הבנקים הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח לטובת המבקשים. כעת, המערכה המשפטית צפויה לעבור לשלב הבא – הדיון בבקשת האישור עצמה.
ת"צ 29013-09-18
