ביהמ"ש הורה למושב נווה אילן לאכוף הסכם יזמות למרות טענות לשחיתות

ביהמ"ש הורה למושב נווה אילן לאכוף הסכם יזמות למרות טענות לשחיתות

בית המשפט המחוזי הכריע בסכסוך מקרקעין סבוך שכלל "הסכמים כפולים", טענות לקשרים פסולים של מזכיר המושב וטרקטורים שעלו על הקרקע ימים ספורים לאחר חתימת חוזה; התביעה נגד חברת "כדורי" נדחתה, אך המושב יחויב לקדם את פרויקט אזור התעסוקה והיקב עם חברת "נקר"

בפסק דין מרתק שניתן ביום ה-28 בינואר 2026 בבית המשפט המחוזי בירושלים, שמה השופטת חנה לומפ סוף למסכת משפטית שנמשכה למעלה משבע שנים. במרכז התיק עמדה השאלה האם ניתן לכפות על יישוב שיתופי להמשיך בשותפות עסקית עם יזם, לאחר שהיישוב טען כי ההסכם הושג בדרכים פסולות ותוך מרמה.

הפרשה החלה במרץ 2018, אז נחתמו ארבעה הסכמים בין חברת "נקר פרוזדור ירושלים בע"מ" לבין מושב נווה אילן. התוכנית הייתה שאפתנית: הקמת אזור תעסוקה במקרקעי המושב שיכלול יקב, כרם, אולם אירועים ומשרדים.

אלא שהאידיליה התפוגגה כמעט מיד. יום אחד בלבד לאחר החתימה, חתם המושב על הסכם נוסף עם חברת "י.מ.י.ש. כדורי" לשכירות של אותו מתחם בדיוק. תוך ימים ספורים מצאו עצמם אנשי חברת נקר אל מול טרקטורים של חברת כדורי המבצעים עבודות פיתוח נרחבות בשטח, מבלי שניתן להם כל הסבר מניח את הדעת מהמושב.

קו ההגנה המרכזי של נווה אילן היה נועז: הם טענו כי ההסכמים עם חברת נקר הם "חוזה פסול" שנולד בחטא. המושב הציג ראיות ממחשבו של מזכיר המושב דאז המצביעות לכאורה על קשרים עסקיים סמויים בין בנו לבין מקורבים לחברת נקר (אמיר אברמצ'יק).

המושב טען כי המזכיר קידם את העסקה תמורת "טובות הנאה" בדמות ערבויות והלוואות לעסקיו של בנו בארה"ב. אולם, השופטת לומפ לא השתכנעה כי הראיות מגיעות לרף הגבוה הנדרש להוכחת מרמה במשפט אזרחי. היא ציינה כי:

• ההסכמים נחתמו על ידי מורשי חתימה נוספים (כמו גזבר המושב) ולא רק על ידי המזכיר.

• המשא ומתן היה ארוך, מייגע ולווה בייעוץ משפטי, מה שסותר את הטענה ל"מחטף" של אדם אחד.

• הקשרים העסקיים המדוברים הסתיימו חודשים לפני חתימת ההסכמים.

בית המשפט קבע כי המושב הפר את ההסכם עם חברת נקר בשלושה מישורים עיקריים:

1. אי-מסירת ייפוי כוח: המושב נמנע במכוון ממסירת ייפוי כוח נוטריוני, מה שמנע מחברת נקר לקדם את התוכניות מול רשויות התכנון.

2. תוכנית מתאר עצמאית: המושב הגיש תוכנית בניין לכלל היישוב הכוללת את המתחם המדובר, מבלי לתאם זאת עם חברת נקר ובסתירה לייעודים שהוסכמו.

3. השכרת המשנה לכדורי: למרות שהמושב היה רשאי להשכיר את המבנים בתקופת הביניים, הוא אישר לחברת כדורי להשכיר את השטח בשכירות משנה – דבר שהיווה הפרה של ההסכמות עם נקר.

בסוגיית הסעדים, עמדה השופטת לומפ על "מעמד הבכורה" של סעד האכיפה במשפט הישראלי. היא דחתה את טענת המושב כי אכיפת החוזה תהיה "בלתי צודקת". לדבריה, המושב הוא זה שנהג בחוסר תום לב, הסתיר מידע וניסה להתנער מהתחייבויותיו.

באשר לחברת כדורי, בית המשפט החליט לדחות את התביעה נגדה. השופטת קיבלה את הטענה כי כדורי לא "גרמה להפרת חוזה" ביודעין, אלא הסתמכה על מצגי המושב כי אין סתירה בין ההסכמים. יתרה מכך, כדורי אף הסכימה להתפנות מהשטח כאשר התעוררו הבעיות.

בית המשפט הורה על אכיפת ההסכמים בין נקר למושב נווה אילן. המשמעות היא שהצדדים, שרק לפני רגע הטיחו זה בזה האשמות בשחיתות ומרמה, יצטרכו כעת למצוא את הדרך לעבוד יחד על קידום הפרויקט. המושב חויב לשלם לנקר הוצאות משפט בסך 35,000 ש"ח, בעוד נקר תחויב לשלם לכדורי הוצאות בסך 20,000 ש"ח בגין דחיית התביעה נגדה.

ת"א (י-ם) 24110-08-18