בין הפטיש לסדן ברמת הגולן: נדחתה תביעת המיליונים של "איש הקשר" מול העדה הדרוזית

בין הפטיש לסדן ברמת הגולן: נדחתה תביעת המיליונים של "איש הקשר" מול העדה הדרוזית

בית המשפט קבע: מתווך שחתם על הצהרת התנגדות לפרויקט טורבינות רוח עקב לחצים חברתיים ודתיים, אינו זכאי לתגמולי הצלחה ודמי ריטיינר לאחר ביטול ההסכם כדין על ידי היזמית.

בפסק דין תקדימי ומרתק שניתן ביום ה-28 בינואר, 2026, הכריע בית משפט השלום בתל אביב-יפו באחת הסוגיות המורכבות המלוות את פרויקטי האנרגיה המתחדשת בצפון הארץ: המתח שבין התחייבויות חוזיות עסקיות לבין לחצים קהילתיים ודתיים בלתי מתפשרים. כבוד השופט רונן אילן דחה במלואה את תביעתה של חברת א.ס.א השלום בע"מ נגד חברת אנרגיית רוח נקייה בע"מ, וקבע כי היזמית פעלה כדין כשביטלה את ההסכם עם נציגה המקומי לאחר שזה יצא בפומבי נגד הפרויקט.

ראשיתו של הסיפור בשנת 2016, אז ביקשה הנתבעת, המקדמת מיזמי אנרגיה, להיעזר בשירותיו של מר אקרם אבו-סאלח, דמות מוכרת ובעלת השפעה בקרב העדה הדרוזית בצפון רמת הגולן. המטרה הייתה ברורה: אבו-סאלח, באמצעות חברת א.ס.א השלום, אמור היה לשמש "חוליה מקשרת", לאתר בעלי קרקעות, לנהל משא ומתן ולהשיג את הסכמת התושבים להצבת טורבינות רוח בשטחיהם.

ההסכם המתוקן שנחתם בין הצדדים בספטמבר 2017 הבטיח לתובעת תגמולים נדיבים: ריטיינר חודשי של 15,000 ש"ח, מקדמה של מיליון ש"ח עם קבלת רישיון מותנה, ודמי הצלחה על כל טורבינה שתוקם. במשך כשלוש שנים נראה היה שהשיתוף פעולה נושא פרי, כאשר נחתמו עשרות חוזים מול בעלי קרקעות. אולם בשנת 2019, הרוחות בצפון החלו לסעור.

במהלך שנת 2019 התעוררה התנגדות עזה בקרב בני העדה הדרוזית לפרויקט הטורבינות. אבו-סאלח מצא את עצמו במוקד הסערה. לטענתו, שהתקבלה כנהימנה על ידי בית המשפט, הופעלה עליו מסכת לחצים אדירה שכללה איומים בחרם דתי וחברתי עליו ועל בני משפחתו אם לא יחדל מתמיכתו במיזם.

תחת לחץ זה, חתם אבו-סאלח ביוני 2019 על "מסמך התנגדות" פומבי. במסמך הצהיר כי הפרויקט מהווה סכנה לבריאות התושבים וקרא לרשויות התכנון "לחסום את הפרויקט". עבור חברת "אנרגיית רוח נקייה", זו הייתה הפרה יסודית שאין ממנה חזרה, והיא הודיעה לאלתר על ביטול ההסכם.

התובעת טענה כי להצהרת ההתנגדות אין תוקף משפטי שכן היא נחתמה תחת כפייה ואיומים. לשיטתה, היזמית ניצלה את מצוקתו של אבו-סאלח כדי להתנער מתשלומים המגיעים לו לאחר שכבר סיפק את הסחורה והביא לחתימת חוזי המקרקעין. מנגד, הנתבעת עמדה על כך שלא ניתן לשלם לאדם שאמור לקדם פרויקט בעודו קורא בפומבי לעצור אותו.

השופט רונן אילן ניתח את הסוגיה באזמל מנתחים משפטי. הוא קבע כי למרות ההבנה למצבו הקשה של אבו-סאלח, המצוי "בין הפטיש לסדן", מבחינה חוזית מדובר בהפרה יסודית. "לא ניתן ליישב בין ההתחייבות לשתף פעולה לקידום הפרויקט… לבין קריאה לציבור להתנגד לקידומו", נכתב בפסק הדין.

בית המשפט בחן את דרישות התשלום של התובעת ודחה אותן אחת לאחת:

• הריטיינר החודשי: נקבע כי התובעת הפסיקה לספק שירותי קידום כבר במאי 2019, ולכן אינה זכאית לתשלום מאז, מה גם שהזכאות החוזית לריטיינר פקעה ממילא באוגוסט 2019.

• המקדמה בסך מיליון ש"ח: למרות שבספטמבר 2019 ניתן רישיון מותנה לפרויקט (התנאי המתלה לתשלום), השופט קבע כי ההסכם בוטל כדין עוד קודם לכן בשל ההפרה היסודית. לפי לשון החוזה, במקרה של ביטול עקב הפרה, התובעת מאבדת את זכותה למקדמה ולדמי הצלחה.

• מבחן התוצאה: השופט ציין כי הפרויקט כולו עלה על שרטון ולא הוקמה ולו טורבינה אחת, מה שמטיל ספק בבסיס המוסרי של הדרישה ל"דמי הצלחה".

בסיכומו של דבר, התביעה נדחתה במלואה. התובעת חויבה לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 60,000 ש"ח, סכום שיחולט מהערובה שהופקדה בקופת בית המשפט. פסק הדין מהווה תמרור אזהרה לכל "מתווך קהילתי" – הנאמנות החוזית ליזם היא תנאי בל יעבור לקבלת התמורה, גם כשרוחות ההתנגדות בחוץ סוערות במיוחד.

ת"א 43018-08-20