השופטת שבח דחתה את הניסיון לבטל פסק בוררות שקבע בעלות על דירה בבני ברק
השופטת העמיתה יהודית שבח מתחה ביקורת קטלנית על התנהלות היזם מרדכי טפירו, אשר הבטיח דירה למלווה פרטי ובמקביל שיעבד אותה לחברת מימון; "הבסיס לבקשת הביטול נעוץ בצבר של מעשי נוכלות", קבעה השופטת תוך שאישרה את פסק הבוררות של הרב מנדל שפרן.
בפסק דין נוקב שניתן ביום ה-28 בינואר 2026, חשפה השופטת העמיתה יהודית שבח מבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מסכת של התנהלות חסרת תום לב בעולם הנדל"ן החרדי. במרכז הפרשה עומד סכסוך סבוך סביב דירה ברחוב הרצל 83 בבני ברק, שחשף "תאונה משפטית" קשה שנוצרה, לדברי בית המשפט, כתוצאה ממעשי מרמה של הקבלן.
תחילתה של הפרשה בשנת 2016, אז נזקקה חברת "טפירו אנשים בונים לאנשים בע"מ", שבשליטת מרדכי טפירו, לאשראי לצורך השלמת רכישת קרקע ברחוב הרצל בבני ברק. המשיב, יהודה רוזנבלט, הלווה לחברה סך של 1,205,000 ש"ח. במקביל להסכם ההלוואה, נחתם מסמך המכונה "מימוש בטוחה בהסכמה", לפיו במקום החזר כספי, תועמד לרשות רוזנבלט דירה בבניין שעתיד להיבנות על הקרקע.
השנים חלפו, הבניין הוקם, אך טפירו לא החזירו את ההלוואה ולא מסרו את הדירה. בשנת 2021 פתח רוזנבלט בהליכי בוררות בפני בית דין צדק בני ברק, בראשות אב בית הדין הרב מנדל שפרן.
בעוד הליך הבוררות מתנהל במשך למעלה משלוש שנים, התברר כי טפירו פעל מאחורי גבו של רוזנבלט. ביוני 2023, בעיצומו של הליך הבוררות, חתם טפירו על הסכם הלוואה נוסף עם חברת המימון "מ.ל.ר.ן. פרויקטים ומסחר בע"מ", במסגרתו שיעבד את אותה הדירה ממש כבטוחה להלוואה בסך כ-1.7 מיליון ש"ח.
הדברים הגיעו לשיא כאשר בדצמבר 2024 הגישה מלרן בקשה למינוי כונס נכסים על הדירה. טפירו התייצב בבית המשפט של פירוק והגיע להסכמה על מכירת הדירה לצורך פירעון החוב למלרן, מבלי לגלות לבית המשפט (השופטת איריס לושי-עבודי) על קיומו של רוזנבלט, על הערת האזהרה הרשומה לטובתו או על הבוררות המתנהלת.
ביום 13.05.2025 ניתן פסק הבוררות של הרב שפרן, שקבע חד-משמעית כי "דירה זו היא של התובע" (רוזנבלט) והורה לטפירו למסור לו את החזקה בה באופן מיידי. טפירו, בניסיון לחלץ את עצמו מהתסבוכת שיצר, הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות.
בבקשתו העלה טפירו טענות מגוונות: החל מטענה לחוסר סמכות בשל העברת הזכויות לחברה אחרת בשליטתו ("חברת פרויקט הרצל"), ועד לטענות כי הבוררים לא ערכו שומה לדירה ששוויה עולה בהרבה על החוב. מנגד, רוזנבלט, באמצעות ייצוגו המשפטי, טען כי מדובר בבקשה חסרת תום לב שנועדה להסתיר מעשי מרמה.
השופטת יהודית שבח לא חסכה במילים קשות בפסק דינה. היא קבעה כי בקשת הביטול ראויה להידחות על הסף בשל חוסר תום לב וניקיון כפיים של טפירו. "היום אין עוד מחלוקת", כתבה השופטת, "כי הדירה… היא הדירה אותה שעבדו טפירו לטובת מלרן… תוך הטעייתו של בית המשפט לפירוק".
השופטת דחתה את טענת חוסר הסמכות, בציינה כי טפירו התדיין בבוררות במשך שלוש שנים מבלי להעלות טענה זו, והגדירה את התנהלותו בבית המשפט כ"קוזק נגזל" המלין על הבוררים בניסיון להשתחרר מכבלי התסבוכת שיצר במו ידיו.
למרות דחיית בקשת הביטול ואישור פסק הבוררות במישור שבין טפירו לרוזנבלט, השופטת הכירה בכך שנוצרה התנגשות זכויות מול חברת מלרן, שאף היא נפלה קורבן להטעיה. לפיכך, השופטת הורתה על עיכוב ביצוע זמני של מסירת החזקה בדירה למשך 90 יום, כדי לאפשר לצדדים לנהל הליך משפטי נפרד שיכריע מי מהשניים – רוזנבלט או מלרן – ידו על העליונה בתחרות על הדירה.
בסיום פסק הדין חויבו טפירו וחברתו בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לרוזנבלט בסך של 45,000 ש"ח.
ת"א 40576-05-25
