ביהמ"ש הכריע: הכינוי "ז*** של גרמנים" בשיח האוהדים הוא קללה וגידוף – אך לא לשון הרע
תביעת הדיבה של עיתונאי הספורט משה פרימו נגד אוהד מכבי חיפה נדחתה; השופטת מיה רויזמן-אלדור קבעה כי למרות הסגנון הבזוי והוולגרי, "אוהד הכדורגל הסביר" מבין שהביטוי מכוון ליריבות מול מכבי תל אביב ולא לשואה; עם זאת, הנתבע לא זכה להוצאות משפט בשל "זילות השואה" וניהול הליך מסורבל.
בפסק דין מנומק שניתן ביום 2 בפברואר 2026 , דחה בית משפט השלום בתל אביב-יפו את תביעתו של עיתונאי ושדרן הספורט הוותיק משה פרימו נגד אביב כהן, אוהד קבוצת מכבי חיפה. התביעה, שהועמדה על סך של 158,000 ש"ח, נסובה סביב תגובה בוטה שפרסם כהן ברשת החברתית "X" (טוויטר לשעבר), ובה כינה את פרימו, בין היתר, בביטוי "ז*** של גרמנים".
כבוד השופטת מיה רויזמן-אלדור, שבחנה את התיק קבעה כי למרות שהפרסום הוא "מכוער ובזוי" במישור המוסרי והחברתי, הוא אינו עולה כדי "לשון הרע" במובנו המשפטי.
תחילת הפרשה במאי 2023, לאחר משחק טעון בין מכבי חיפה להפועל באר שבע שהסתיים בתקרית אלימה. פרימו מתח ביקורת בתוכנית הרדיו "בלי ברקסים" על התנהלות מכבי חיפה והחמיא למכבי תל אביב. בתגובה לקטע מהתוכנית שהעלה פרימו לעמוד הטוויטר שלו, כתב כהן: "אתה חתיכת ז*** של גרמנים. טפי עליך בנאדם זבל לקקן. מי נותן לך פרנסה ריבונו של עולם??? מה זה הליצן הזה שמישהו יציל אותו!!".
פרימו טען בתביעתו כי מדובר בפרסום מחריד המקביל אותו לעוסקת בזנות בתקופת הנאצים, תוך יצירת קשר פוגעני לתקופה החשוכה ביותר בהיסטוריה היהודית. מנגד הנתבע טען כי מדובר ב"סלנג" רווח בעולם הספורט, שבו הכינוי "גרמנים" מוצמד למכבי תל אביב בשל סגנון משחקן בשנות ה-90.
במרכז פסק הדין עמדה שאלת הפרשנות האובייקטיבית. השופטת רויזמן-אלדור אימצה את "המבחן המגזרי", וקבעה שיש לבחון את הדברים דרך עיניו של "אוהד הכדורגל הסביר" שנחשף לפרסום.
בית המשפט קיבל את עמדת פרימו כי הכינוי "גרמנים" בהקשר של מכבי תל אביב אכן נתפס בקרב האוהדים כקשור לנאצים (בין היתר בשל השתתפות קבוצת הנוער במשחק ביום הזיכרון לשואה ב-2008), ודחה את הסברו של הנתבע כאילו מדובר רק בתיאור סגנון משחק אפרורי. עם זאת, נקבע כי בהקשר הספציפי של התגובה, הביטוי נותק ממשמעותו ההיסטורית והפך לגידוף המופנה כלפי פרימו בשל תפיסתו כ"שפוט" או "חייל" של מועדון מכבי תל אביב.
"קשה ובוטה ככל שיהא הביטוי… הוא לא חרג מגידוף גרידא," כתבה השופטת. היא הבהירה כי חופש הביטוי מגן גם על "עלגי הלשון" וכי בשיח הציבורי והתקשורתי הערני, מילים אלו – הגם שהן "הבלים שאין לייחס להן כל משקל" – אינן מקימות עילת תביעה.
התובע ניסה להטיל על הנתבע אחריות גם לפרסומים מאוחרים יותר, ביניהם כתבה באתר החדשות "ICE" שבה הופיע צילום המסך של התגובה. בית המשפט קבע כי פרימו לא הוכיח שכהן הוא שהעביר את המידע לאתר, וציין כי דווקא הכתבה ב-ICE והדהודים אחרים ברשת כללו גינוי חריף להתנהלותו של הנתבע, כך שלא ניתן לומר שהם העצימו את נזקו של פרימו.
למרות דחיית התביעה, השופטת בחרה בצעד יוצא דופן שלא לפסוק הוצאות משפט לטובת הנתבע. בנימוקיה ציינה כי דבריו של כהן ראויים לכל גינוי ומשקפים "זילות שואה מוחלטת".
כמו כן, השופטת מתחה ביקורת קשה על הנתבע על שניהל הגנה מסורבלת שכללה טענות סותרות – מצד אחד טען כי הדברים הם "אמת" שנכתבה לאחר בדיקה, ומצד שני טען שהדברים נאמרו ב"סערת רגשות" (עידנא דריתחא). השופטת חתמה את פסק הדין במסר חברתי, והדגישה כי ההימנעות מחיוב בהוצאות נועדה לשדר מסר בדבר ההכרח לשמור על שיח מכבד וראוי גם בעת השמעת ביקורת חריפה.
ת"א 32580-11-23
