לא מחבל, אלא פעיל מחאה: ביהמ"ש המחוזי הפך את פסק הדין וקבע – שמאי גליק וארגון "בצלמו" יפצו את עיסא עמרו
לאחר שבית משפט השלום דחה את תביעת הדיבה של הפעיל מחברון בטענה ל"זוטי דברים", קבעה השופטת תמר בר-אשר כי הצגתו של עמרו כ"מחבל" וכמי שהורשע בעבירות ביטחוניות חמורות היא עיוות של המציאות המהווה לשון הרע: "מדובר בנרטיב שונה לחלוטין מהעובדות"
בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, קיבל 2.2.26 את ערעורו של הפעיל הפלסטיני עיסא עמרו והורה לארגון "מוסרי – ארגון זכויות אדם יהודי" (המוכר בשם "בצלמו") ולמנכ"ל הארגון שמאי גליק, לפצות את עמרו בגין פרסום לשון הרע. פסק הדין, שניתן על ידי כבוד השופטת תמר בר-אשר, הופך את החלטת בית משפט השלום מהשנה שעברה, אשר דחה את התביעה המקורית.
עיסא עמרו, תושב חברון המגדיר את עצמו כפעיל הנאבק ללא אלימות בשליטה הישראלית בעיר, עמד במרכזה של סדרת פרסומים מצד המשיבים בשנת 2022. הרקע לפרסומים היה אירוח תלמידי מכינות קדם-צבאיות בביתו של עמרו והעלאת מחזה בתיאטרון יפו שעסק בהליכים המשפטיים נגדו.
המשיבים פעלו למנוע את מימון התיאטרון ופרסמו הודעות בכלי תקשורת וברשתות החברתיות. בפרסומים אלו הוצג עמרו כ"מחבל", כמי שביתו הוא "בית מחבלים", וכמי שהורשע ב"שורת עבירות ביטחון חמורות ביותר" ובתקיפת כוחות הביטחון.
בפועל, עובדות המקרה שונות בתכלית: עמרו מעולם לא הורשע בעבירות ביטחון חמורות. הרשעותיו הסתכמו בעבירות בעלות מדרג חומרה נמוך, כגון השתתפות בתהלוכה ללא רישיון, הפרעה לחייל (בשל סירוב להתפנות) ותקיפה סתם שהתבטאה בדחיפת אזרח.
במאי 2025, דחתה כבוד השופטת מוריה צ'רקה מבית משפט השלום את תביעתו של עמרו. היא קבעה כי הפרסומים נעשו בתום לב כחלק מוויכוח ציבורי, וכי אי-הדיוקים שבהם – כמו הגדרתו של עמרו כ"מחבל" – הם בגדר "זוטי דברים" שאינם מצדיקים פיצוי.
אולם, השופטת בר-אשר מתחה ביקורת על גישה זו. בפסק דינה הבהירה השופטת כי הגנת "הבעת דעה" בחוק איסור לשון הרע מחייבת הפרדה ברורה בין הדעה לבין התשתית העובדתית. "אם הדעה שהביע נסמכת על עובדות, כי אז על אותן עובדות להיות עובדות אמת", קבעה השופטת.
השופטת ציינה כי בעוד שתיאטרון יפו הציג את עמרו כפעיל זכויות אדם הנרדף על ידי המערכת, המשיבים הציגו נרטיב הפוך לחלוטין המכתים אותו כמחבל מסוכן. "קשה להשתחרר מהרושם הבלתי נמנע כי בפרסומים של המשיבים המערער מוצג כ'מחבל'", נכתב בפסק הדין. השופטת הדגישה כי הצגתו של אדם כמי שהורשע בעבירות ביטחוניות חמורות כאשר המציאות שונה, אינה יכולה להיחשב כ"הבדל דק" או "זוטי דברים".
אחת הנקודות המקוממות בפרסומים, לפי פסק הדין, הייתה הניסיון לקשור את עמרו לרצח התינוקת שלהבת פס ז"ל בשנת 2001. המשיבים טענו בפרסומיהם כי עמרו הוא "בן דודו" של הרוצח. בבית המשפט התברר כי הקשר המשפחתי רחוק ביותר (סבו של עמרו הוא אח של סבו של הרוצח), וכי אין לעמרו כל קשר לרוצח או למעשיו.
השופטת בר-אשר קבעה כי הכנסת עובדה זו לפרסומים, תוך עיוות דרגת הקרבה, נועדה אך ורק לשם "השחרת המערער" והוספת נופך שלילי לתדמיתו באופן לא הגון.
המערער ביקש מבית המשפט להכיר בפגיעה הקשה בשמו הטוב. השופטת קיבלה את הטענות וקבעה כי על המשיבים לפצות את עמרו. בעת קביעת סכום הפיצוי, התחשב בית המשפט בכך שהמשיבים פעלו לתיקון חלקי של חלק מהפרסומים לאחר פניית עמרו, ובכך שהסתמכו בחלקם על פרסומים קודמים שגויים.
בסיכומו של דבר, הערעור התקבל. המשיבים חויבו לשלם לעמרו פיצוי בסך 15,000 ש"ח. כמו כן, בוטלו הוצאות המשפט שהוטלו על עמרו בערכאה הקודמת.
ע"א 29787-09-25
