הכתובת הייתה על הקיר: בית המשפט המחוזי הורה לרמ"י לחדול מעיכוב רישום זכויות חכירה
בפסק דין נוקב שניתן השבוע, מתחה השופטת רבקה איזנברג ביקורת על התנהלות רשות מקרקעי ישראל, שדרשה תנאים שאינם מופיעים בחוזה כתנאי לרישום זכויות; הרשות חויבה לחתום על הסכם חכירה חדש ולשלם עשרות אלפי שקלים בגין הוצאות משפט.
בתום מאבק משפטי ממושך ומפותל, נפל דבר בבית המשפט המחוזי בחיפה. בפסק דין שניתן ביום 3 בפברואר 2026, הכריעה השופטת רבקה איזנברג בתביעה שהגיש א. ווגסטף – משרד עורכי דין כנגד רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), חברת בזק וחברת דואר ישראל. פסק הדין חושף מסכת של עיכובים בירוקרטיים ודרישות משתנות מצד רמ"י, אשר מנעו במשך שנים את רישום זכויות החכירה של התובעת בנכס מקרקעין בחיפה.
ראשיתו של ההליך בשנת 2014, אז רכש משרד עורכי הדין ווגסטף את הזכויות במקרקעין מחברת בזק. במסגרת ההסכם, התחייבה בזק לפעול לרישום החכירה, ובשנת 2016 אף נחתם הסכם חכירה בין בזק לרמ"י. אלא שהדרך לרישום הקנייני של התובעת נתקלה במכשולים רבים. התובעת הגישה תביעה כספית בסך 2,500,000 ש"ח וכן סעד הצהרתי שיורה לרמ"י לבצע את הרישום על שמה בחלקות שנוצרו לאחר הליך פרצלציה (איחוד וחלוקה).
במהלך ההתדיינות, הודתה רמ"י כי התובעת זכאית להחזר כספי בגין שווי המחוברים בנכס, וניתן פסק דין חלקי שהביא לשחרור סכום של כ-1.77 מיליון ש"ח לטובת התובעת. עם זאת, המחלוקת המרכזית נותרה בעינה: האם רמ"י רשאית להתנות את רישום החכירה ברישום מוקדם של "בית משותף"?.
השופטת איזנברג לא חסכה בביקורת על התנהלות רמ"י. התובעת טענה בסיכומיה כי רמ"י הציגה "גרסאות משתנות" לאורך השנים כדי להתחמק מהרישום. בתחילה טענה הרשות כי לא הומצא תשריט חלוקה, אך לאחר שהתברר כי הפרצלציה הושלמה כבר במאי 2022, שלפה הרשות דרישה חדשה: רישום צו בית משותף בפנקס הבתים המשותפים.
בית המשפט בחן לעומק את הסכם החכירה המקורי שנוסח על ידי רמ"י עצמה. השופטת מצאה כי ההסכם אמנם מטיל את האחריות לרישום הבית המשותף על החוכרת, אך הוא אינו קובע זאת כתנאי מוקדם לרישום זכויות החכירה. "צודקת התובעת בטענתה", כתבה השופטת, "אילו רצתה רמ"י שתנאי לרישום החכירה יהיה רישום בית משותף, היתה מציינת זאת במפורש".
יתרה מכך, בית המשפט עמד על אבסורד משפטי בדרישת הרשות: כיצד יכולה התובעת להגיש בקשה לרישום בית משותף כאשר היא כלל אינה רשומה כחוכרת בלשכת רישום המקרקעין?. השופטת הפנתה לחוק המקרקעין ולפסיקת בית המשפט העליון, המבהירים כי רק בעלים או חוכרים רשומים רשאים להגיש בקשה כזו. במצב הנוכחי, לתובעת אין מעמד חוקי לבצע את הרישום שרמ"י דורשת ממנה כתנאי.
נקודה מעניינת בהליך הייתה עמדתן של הנתבעות האחרות. חברת בזק וחברת דואר ישראל הודיעו לבית המשפט כי אין להן כל התנגדות לסעדים המבוקשים על ידי משרד ווגסטף. דואר ישראל אף אישרה את חלוקת השטחים הקיימת, לפיה התובעת מחזיקה בכ-74.27% מהזכויות במושע. עובדה זו שמטה את הקרקע תחת ניסיונותיה של רמ"י לטעון כי קיימת מניעה לרישום בגלל העדר הסכמות בין השותפים.
בסיום פסק הדין, הורתה השופטת איזנברג לרמ"י לחתום עם התובעת על הסכם חכירה חדש בתוך 45 יום. הסכם זה יתבסס על התנאים שנקבעו מול בזק ב-2016, תוך עדכון פרטי החלקות החדשות שנוצרו בפרצלציה. בנוסף, חויבה רמ"י לחתום על כל שטרות השכירות והמסמכים הנדרשים על ידי רשם המקרקעין להשלמת הרישום.
באשר להוצאות המשפט, למרות שהתובעת הציגה קבלות על שכר טרחה בסך של כ-140,000 ש"ח, בית המשפט פסק סכום מתון יותר בהתחשב בכך שהתיק הוכרע ללא שמיעת הוכחות. רמ"י חויבה לשלם לתובעת סך כולל של 50,000 ש"ח עבור שכר טרחה והוצאות, ובנוסף החזר אגרה בסך 22,226 ש"ח.
ת"א (חיפה) 74726-01-24
