מהפכה בשומות הענק: העליון ביטל את פסילת היטל ההשבחה של חברת החשמל בסך חצי מיליארד שקל

מהפכה בשומות הענק: העליון ביטל את פסילת היטל ההשבחה של חברת החשמל בסך חצי מיליארד שקל

בפסק דין תקדימי שניתן השבוע, קבעה השופטת יעל וילנר כי מורכבות השומה אינה מצדיקה הטלת חובות פרוצדורליות חדשות על הוועדות המקומיות; התיק יוחזר לוועדת הערר לשמיעת המומחית ד"ר נורית גל, לאחר שנקבע כי לא הייתה חובה לצרף את חוות דעתה המלאה לשומה המקורית.

בדרמה משפטית שהגיעה לסיומה (לעת עתה) בבית המשפט העליון, בוטלה החלטה קודמת שפסלה דרישת תשלום ענקית של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חדרה מחברת החשמל לישראל. מדובר באחת משומות ההשבחה הגבוהות ביותר שהוטלו אי פעם בישראל, בסכום המוערך בכ-592,500,000 ש"ח.

תחילתה של הפרשה בתוכנית תמ"א/10/א/13/1, אשר פורסמה למתן תוקף בפברואר 2020. התוכנית נועדה להוסיף יחידות ייצור במחזור משולב (גז טבעי) בתחנת הכוח "אורות רבין" שבחדרה, במטרה להחליף את היחידות הפחמיות המזהמות. בעקבות אישור התוכנית והגשת בקשה להיתר בנייה מצד חברת החשמל, שלחה הוועדה המקומית דרישת תשלום להיטל השבחה.

השומה נערכה על ידי שמאי מקרקעין מטעם הוועדה המקומית, אשר הסתייע לצורך חישוביו בד"ר נורית גל, מי שכיהנה בעבר כסמנכ"לית רגולציה ברשות החשמל. אלא שכאן החלה המחלוקת הפרוצדורלית שהובילה לביטול השומה בשתי ערכאות קודמות.

חברת החשמל ערערה על דרישת התשלום לוועדת הערר המחוזית בחיפה. במהלך הדיונים, ועדת הערר (בראשות עו"ד מ' אשכנזי) קבעה כי בשל "היקף השומה ומורכבותה", הייתה חובה על הוועדה המקומית לצרף לשומה עצמה את חוות הדעת הכלכלית המלאה והחתומה של ד"ר גל. מאחר שזו לא צורפה מלכתחילה, קבעה הוועדה כי השומה אינה עומדת ברף ההוכחה הנדרש וביטלה אותה לחלוטין.

החלטה זו אושרה לאחר מכן על ידי נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט ר' שפירא, שקבע כי לא נפל פגם בהחלטת ועדת הערר. הוועדה המקומית, שלא השלימה עם אובדן הכנסה פוטנציאלית של מאות מיליוני שקלים לקופה הציבורית, הגישה בקשת רשות ערעור לעליון.

ביום 11 בפברואר 2026, קיבל בית המשפט העליון, בהרכב שכלל את הנשיא יצחק עמית והשופטות יעל וילנר ורות רונן, את הערעור. השופטת יעל וילנר, שכתבה את פסק הדין, מתחה ביקורת על הגישה שיצרה "חובה חדשה" שאינה קיימת בחוק.

בפסק הדין נקבעו מספר עקרונות מפתח:

• היעדר חובה חוקית: הדין הקיים אינו מחייב שמאי מקרקעין לצרף חוות דעת חתומה של מומחה שבו נעזר.

• חובת הפירוט: דרישות הדין (לפי תקנות האתיקה של השמאים) מתמצות בפירוט זהות המומחה, מומחיותו והעניין שבו חיווה את דעתו – דרישות שבהן עמדה הוועדה המקומית.

• מורכבות אינה מקור סמכות: בית המשפט קבע כי לא ניתן להטיל חובות נוספות רק בשל מורכבות המקרה. "אדרבא", כתבה השופטת וילנר, "דווקא בשל מורכבות הסוגיה, היה ראוי לאפשר למערערת להגיש חוות דעת כאמור במסגרת הדיון".

השופטת וילנר ציינה כי ועדת הערר עצמה סברה שחוות הדעת נדרשת להכרעה, ולכן היה עליה להשתמש בסמכותה לפי תקנה 14, לדרוש את המסמכים ולאפשר את הגשתם כדי להגיע לחקר האמת.

התוצאה המעשית היא ביטול פסק הדין של המחוזי והחלטת ועדת הערר. התיק יוחזר לוועדת הערר, שתקיים דיון נוסף ותאפשר לוועדה המקומית להגיש את חוות דעתה של ד"ר גל. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי אין בפסיקתו כדי להכריע בשאלה האם אכן קיימת השבחה ובאיזה שיעור.

חברת החשמל חויבה בתשלום הוצאות הוועדה המקומית בסך 10,000 ש"ח.

בר"מ 4507/24