המחסן שהקפיא פרויקט של 110 משפחות: ביהמ"ש הכריז על ה"סרבן" היחיד בחיפה כדייר סרבן, אך הגדיל את הפיצוי שיקבל

המחסן שהקפיא פרויקט של 110 משפחות: ביהמ"ש הכריז על ה"סרבן" היחיד בחיפה כדייר סרבן, אך הגדיל את הפיצוי שיקבל

השופטת עפרה אטיאס דחתה את תביעת הבעלות ההיסטורית של הדייר שמעון פייביש על חצר ומחסן משנות ה-50 מחמת התיישנות, אך קבעה כי הוא הופלה ביחס לשכניו שקיבלו תמורה על בנייה ללא היתר. פייביש חויב לחתום על ההסכם תוך 30 יום, אחרת ימונה כונס נכסים שיחתום בשמו.

סאגה משפטית שנמשכה למעלה מחמש שנים הגיעה לסיומה בבית המשפט המחוזי בחיפה, כאשר השופטת עפרה אטיאס הכריעה באחת התביעות המורכבות והיצריות שנראו בתחום ההתחדשות העירונית בעיר. במרכז התיק עמד שמעון פייביש, הבעלים של דירה קטנה בשטח של כ-38 מ"ר ברחוב שלמה המלך בחיפה, אשר סירב לאורך שנים להצטרף ל-110 שכניו שכבר חתמו על הסכם פינוי-בינוי מול חברת "אזורים".

הפרויקט, המתוכנן במתווה של "בינוי-פינוי" (בניית הבניינים החדשים טרם הריסת הישנים), אמור להפוך 111 דירות ישנות ורעועות לקומפלקס מודרני הכולל 616 יחידות דיור חדשות. בעוד ששכניו ייחלו לשיפור בתנאי מגוריהם, פייביש העמיד שורה של דרישות וטענות, החל מבעלות על נכסים היסטוריים ועד להתנגדות למבנה המימוני של הפרויקט.

טענת הליבה של פייביש נשענה על מכתב אותנטי אך מצהיב של חברת עמידר משנת 1956. על פי המסמך, אביו המנוח של פייביש רכש זכויות במחסן בשטח של כ-41 מ"ר ובחצר צמודה בתמורה לסלילת שבילי גישה והקמת גינה עבור הבניין כולו. פייביש טען כי מדובר בנכסים קנייניים המקנים לו זכות לתמורה גבוהה משמעותית מזו שהוצעה לשאר הדיירים.

עם זאת, בית המשפט קבע כי למרות האותנטיות של המסמכים, התביעה הקניינית התיישנה. השופטת אטיאס הסבירה כי מאז רישום הבית המשותף בשנת 1974, חלפו למעלה מ-25 שנה מבלי שהזכויות נרשמו בטאבו. "הבן נכנס בנעלי אביו וממשיך את מרוץ ההתיישנות", קבעה השופטת, והדגישה כי רישום בטאבו הוא פומבי ופייביש או אביו היו צריכים לפעול ב"זהירות סבירה" להסדרת הרישום לפני עשרות שנים.

למרות דחיית התביעה הקניינית, השופטת אטיאס לא קיבלה את טענת התובעים (בעלי הדירות), כי פייביש פועל מתוך "חמדנות קיצונית" בלבד. בית המשפט ביצע צלילה עמוקה לתוך "מסמך המדיניות" של חברת אזורים וגילה כי החברה העניקה תמורות נדיבות לדיירים אחרים שבנו שטחים ללא היתר או חרגו מקווי הבנייה.

בבדיקה דקדקנית של אחת הדירות בפרויקט (דירת משפחת אליהו/בן יוסף), נמצא כי מחסן פנימי חושב כשטח מגורים לכל דבר ועניין לצורך קבלת דירת התמורה החדשה. השופטת קבעה כי מדובר באפליה וכי אין מקום להבחין בין בנייה ללא היתר למגורים לבין בנייה ללא היתר של מחסן. כתוצאה מכך, היא הורתה להגדיל את התמורה של פייביש: המחסן שלו (41 מ"ר) יוכר לפי מקדם של 60% כשטח מגורים, מה שיעניק לו זכויות לדירה גדולה יותר משמעותית.

סלע מחלוקת נוסף היה "ההסכם המשולש" – הסכם הליווי הפיננסי מול חברת הפניקס. פייביש סירב לחתום עליו בטענה שהוא חושף את דירתו לשעבודים בגין פרויקטים אחרים של אזורים, כמו פרויקט "הר נוף" בירושלים.

בית המשפט קיבל חלקית את חששותיו ומתח ביקורת על הניסיון לקשור בין חובות של פרויקטים שונים. השופטת הורתה לשנות את נוסח ההתחייבות של הגורם המלווה, כך שיהיה ברור שהשעבוד מתייחס לרווחי הפרויקט בחיפה בלבד, ויהיה כפוף למסירת הדירה החדשה לפייביש כשהיא נקייה מכל חוב.

בסיכומו של פסק הדין, הכריזה השופטת אטיאס על פייביש כדייר סרבן, אך "בתנאים". לפייביש ניתנו 30 יום לחתום על ההסכם המעודכן, הכולל את התוספת עבור המחסן. אם יסרב, הוסמך עו"ד אלדר אדטו לחתום בשמו על כל המסמכים הנדרשים.

בשל התנהלותו הדיונית של פייביש, שלדברי השופטת התאפיינה בדרישות "סחטניות" בתחילת ההליך ובהגשת ראיות חדשות שלא כדין בסופו, הוא חויב בהוצאות חלקיות בסך של 15,000 ₪.

ת"א (חיפה) 30410-10-20; ת"א (חיפה) 23564-11-22

שתפו:

צריכים סיוע משפטי?

השאירו פרטים או התקשרו
ונחזור אליכם בהקדם