אלקטריאון תשלם 2 מיליון ש"ח בגין איחור בדיווח
בית המשפט המחוזי אישר את הסדר הפשרה בתובענה הייצוגית נגד ענקית הטעינה האלחוטית, אך סירב להעניק פטור מאגרת בית המשפט ומתח ביקורת על היעדר תשתית ראייתית לעיכוב מכוון.
ביום 15 בפברואר 2026 , שמה השופטת סיגל יעקבי מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו סוף למחלוקת משפטית שנמשכה למעלה משנה וחצי. במרכז הפרשה עמדה חברת אלקטריאון וירלס בע"מ, המפתחת טכנולוגיית טעינה אלחוטית לכלי רכב, והחשד כי השתהתה בדיווח למשקיעים על חוזה משמעותי שנחתם בסין. פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה חושף את הפער שבין הטענות הראשוניות לנזק של עשרות מיליוני שקלים לבין המציאות המשפטית והראייתית המורכבת.
תחילת הפרשה ביוני 2024, אז הגישה חברת מקרו השקעות ערך ש.מ בקשה לאישור תובענה ייצוגית. הטענה הייתה פשוטה אך חמורה: אלקטריאון ונושאי משרה בה, ביניהם המנכ"ל אורן עזר והסמנכ"ל ברק דואני, איחרו בדיווח על חתימת הסכם מחייב עם חברת SITEC הסינית להקמת פרויקט "כביש חשמלי" במחוז שאנדונג.
על פי הבקשה, החברה דיווחה על ההסכם רק בבוקר ה-6 במאי 2024, מה שהוביל לעלייה מיידית וחדה בשער המניה. המבקשת טענה כי מכרה את מניותיה בצהרי ה-5 במאי, יום קודם לכן, ובכך הפסידה את הרווח הנובע מהזינוק. המבקשת אף העלתה חשד כי החברה עיכבה את הדיווח במכוון כדי להמתין לכניסתה למדד ת"א 125, שהתרחשה באותם ימים. מומחה מטעם המבקשת העריך בתחילה את הנזק לקבוצה בסכום של עד 23.8 מיליון ש"ח.
מנגד, אלקטריאון ונושאי המשרה דחו את הטענות מכל וכל. לטענתם, ההסכם השתכלל סופית רק ב-5 במאי, לאחר בדיקה משפטית של העותק החתום שהגיע מסין, ולכן הדיווח בבוקר המחרת עמד בלוחות הזמנים הנדרשים בחוק.
החברה הוסיפה כי ממילא השוק כבר הכיר את פרטי העסקה מדיווח קודם על מזכר הבנות מספטמבר 2023. מומחה מטעם המשיבים אף טען כי המבקשת לא רק שלא ניזוקה, אלא נהנתה מהעלייה בשער המניה ביום המכירה, שכן "זליגת מידע" לשוק כבר החלה להשפיע על המחיר עוד לפני הדיווח הרשמי.
השופטת יעקבי ציינה בהחלטתה כי המבקשת לא הניחה תשתית ראייתית לעיכוב מכוון של הדיווח, וכי טענותיה נותרו ספקולטיביות. עמדה זו דחפה את הצדדים למשא ומתן שהוליד הסכם פשרה: תשלום כולל של 2 מיליון ש"ח שישמש לפיצוי חברי הקבוצה (אלו שמכרו מניות בין ה-2 ל-5 במאי 2024) ולכיסוי הוצאות ההליך.
בשלב זה נכנסו לתמונה הגורמים המקצועיים במשרד המשפטים ורשות ניירות ערך. אלו לא התנגדו לפשרה, אך העירו הערות מהותיות. הם דרשו לצמצם את "כתב הוויתור" שמעניקה הפשרה לחברה, כך שלא יכלול עילות עתידיות שאינן קשורות ישירות למקרה. השופטת קיבלה את עמדתם ומחקה מהסכם הפשרה את המילים "או בעקיפין" בהקשר של ויתור על תביעות עתידיות, כדי לא לפגוע בזכות הגישה לערכאות של חברי הקבוצה.
נושא נוסף שעלה היה עיתוי תשלום שכר הטרחה. המדינה ביקשה להתנות את התשלום בביצוע בפועל של חלוקת הכספים לחברי הקבוצה. השופטת אימצה גישה זו וקבעה כי 30% משכר הטרחה של עורכי הדין (שיעמוד על 280,000 ש"ח בתוספת מע"מ) ישולמו רק לאחר השלמת החלוקה ודיווח לבית המשפט. גמול המבקשת הועמד על 120,000 ש"ח.
החלטה מעניינת נוספת נגעה לבקשת הצדדים לפטור את אלקטריאון מהמחצית השנייה של אגרת בית המשפט. השופטת יעקבי דחתה את הבקשה בתוקף, וקבעה כי עצם ההגעה לפשרה אינה מהווה "טעם מיוחד" למתן פטור. היא הדגישה כי המשאבים הציבוריים שהושקעו בניהול ההליך, כולל החלטות ביניים ודיונים, אינם מצדיקים גלגול של עלויות האגרה על הקופה הציבורית.
בסיכומו של דבר, בית המשפט אישר את ההסכם וקבע כי הוא "ראוי, הוגן וסביר" בנסיבות העניין, בשים לב לסיכויים ולסיכונים של שני הצדדים. את חלוקת הפיצוי (המוערך ב-1.5 מיליון ש"ח נטו לאחר ניכוי הוצאות ושכר טרחה) תבצע חברת הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ.
ת"צ 39173-06-24
