הדירקטורים חסו תחת "מסך ההתאגדות": נדחתה תביעת הענק של המשקיע אליהו קנפלר נגד בכירי ADN
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי לא בוססה אחריות אישית של נושאי משרה בחברת "איי.די.אן גלובל אקוויטי" בגין עסקה למכירת נכסי נדל"ן בצרפת • השופט גרשון גונטובניק הדגיש את חשיבות עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, וקבע כי גם במקרים של הפרת חובת גילוי נקודתית, התנהלות המשקיע שביקש להמשיך בעסקה מנעה הטלת אחריות אישית על בעל השליטה.
בפסק דין מפורט ומנומק, שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על ידי כבוד השופט גרשון גונטובניק, הוכרעה סאגה משפטית מורכבת שנמשכה קרוב לתשע שנים. במרכז הדיון עמדה תביעתו של המשקיע אליהו קנפלר נגד בעל השליטה והדירקטורים בחברת "איי.די.אן גלובל אקוויטי בע"מ" (ADN), בטענה כי הללו הטעו אותו והובילו להפרת חוזה עמו בעסקה שכללה נכסי מקרקעין יוקרתיים בצרפת.
ראשיתה של הפרשה בשנת 2016. חברת ADN, חברה ציבורית ישראלית באותה העת, נקלעה לקשיי נזילות חמורים שהעמידו אותה על סף חדלות פירעון. החברה החזיקה בשרשור בנכסי מקרקעין בערים ליל ונאנט שבצרפת, אשר שימשו להשכרת משרדים. מצוקתה התזרימית של החברה והצורך הדחוף בפירעון הלוואות להן ערב אישית בעל השליטה והמנכ"ל, אבי נחמיה, הובילו לחיפוש אחר משקיע חיצוני שיזרים מזומנים תמורת אחזקות בנכסים.
כאן נכנס לתמונה אליהו קנפלר, משקיע מנוסה, שביקש לנצל את מצב ה-"Fire Sale" בו הייתה מצויה החברה כדי לרכוש נכסים יקרים במחיר מוזל. בסוף מאי 2016 נחתם הסכם לפיו קנפלר ירכוש את השליטה בחברה הצרפתית המחזיקה בנכסים תמורת כ-4 מיליון יורו. אלא שמהר מאוד החלו להתגלות בקיעים בהסכמות.
קנפלר טען בתביעתו כי הוצגו לו מצגי שווא חמורים, בראשם הסתרת חוב של כ-700,000 יורו לחברת הניהול של הנכסים בצרפת ונתונים לא מדויקים על שיעורי התפוסה והתשואה הצפויה. מנגד, הנתבעים – אבי נחמיה והדירקטורים דניאל דוברובסקי, רוית הלוי ברזילי ושלמה פרץ – טענו כי קנפלר היה מודע היטב למצבה השברירי של החברה ולסיכונים הכרוכים בהשקעה. לשיטתם, קנפלר עצמו הפר את ההסכם כשלא העביר את מלוא התשלומים במועד עקב קשיי נזילות משלו.
המחלוקת החריפה כאשר ADN בחרה לבטל את ההסכם עם קנפלר ולהתקשר בעסקה חלופית עם קבוצת דיין, עסקה שלטענת קנפלר הייתה "עסקה נוגדת" שנועדה אך ורק לחלץ את אבי נחמיה מערבויותיו האישיות.
בפסק דינו, ניתח השופט גונטובניק לעומק את שאלת האחריות האישית של נושאי משרה בתאגיד. השופט קבע כי הדירקטורים העצמאיים (דוברובסקי, הלוי-ברזילי ופרץ) פעלו לטובת החברה תחת לחץ זמנים כבד, ולא בוססה נגדם כל עילה להטלת אחריות אישית בנזיקין. נקבע כי הם לא עמדו בקשר ישיר עם קנפלר ולא הציגו לו מצגים אישיים, וכי החלטתם להעדיף את עסקת דיין על פני המשך ההתקשרות עם קנפלר – שסדק את אמונם – הייתה החלטה עסקית סבירה בנסיבות העניין.
לגבי אבי נחמיה, בעל השליטה, קבע בית המשפט כי אכן נפלה תקלה בהתנהלותו בכך שלא גילה לקנפלר על המחלוקת עם חברת הניהול בצרפת. עם זאת, השופט פסק כי מאחר שקנפלר גילה על כך בשלב מוקדם ובחר בכל זאת להמשיך בעסקה ולהזרים כספים נוספים, הוא ויתר למעשה על זכות הביטול שלו ואין קשר סיבתי בין ההטעיה לנזקיו הנטענים.
בפסק הדין צוין כי קנפלר כבר קיבל את כספי השקעתו בחזרה במסגרת הסכם פשרה קודם מול החברה, ותביעתו הנוכחית לפיצויים נוספים בסך 10 מיליון ש"ח נדחתה במלואה.
השופט גונטובניק חתם את פסק הדין בדחיית התביעה וקבע כי שאלת ההוצאות ותשלום שכר טרחת עורכי דין לנתבעים תידון בנפרד מה שעלול לרמז על הוצאות נכבדות במיוחד שתיפסקנה במקרה דנן.
ת"א 41953-01-17
