דרמה בבית המשפט: נדחתה הבקשה לסילוק תביעת המיליונים של האלמנה נגד בניה החורגים
השופט יחזקאל אליהו קבע כי טענותיה של נירה אליהו למעשי מרמה וקנוניה סביב "הנכס הנקי" בגדרה יתבררו בבית המשפט; נדחו טענות ההתיישנות והיעדר העילה של הנתבעים, והצדדים חויבו לחשוף הקלטות חסויות.
בדיון שנערך בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, דחה השופט יחזקאל אליהו שורה של בקשות לסילוק על הסף שהגישו נתבעים בפרשת ירושה סבוכה ורחבת היקף. במרכז הפרשה עומדת תביעתה של נירה אליהו, אלמנתו של אפרים אליהו ז"ל, הטוענת כי נפלה קורבן לקנוניה מתוחכמת מצד בניה החורגים ושותפיהם העסקיים, במטרה לנשלה מזכויותיה בנכסי מקרקעין ובמניות חברה השווים עשרות מיליוני שקלים.
על פי כתב התביעה, בשנת 2014 הוחתמה התובעת על "הסכם לחלוקת עיזבון" במסגרתו ויתרה על זכויותיה במניות חברת ק.א.מ. לטענתה, הוויתור הושג לאחר שהוצג לה מצג שווא לפיו חובות החברה לבנק עולים על שווי נכסיה, וכי בפועל היא "אינה מוותרת על דבר".
אלא שבדיעבד, כך נטען, התברר לתובעת כי הנתבעים הסתירו ממנה את קיומו של "נכס נקי" בגדרה – מקרקעין שלא היו משועבדים לבנק ואשר נמכרו מאוחר יותר תמורת למעלה מ-52 מיליון ש"ח. התובעת טוענת כי לו ידעה על קיומו של נכס זה, לא הייתה מסכימה לוויתור.
הנתבעים בתיק, ובהם בניה של המנוח – ליאור יעקב אליהו, אברהם אליהו ויצחק אליהו וכן אנשי העסקים עופר גפני ותומר אהרן וחברת ק.א.מ הגישו בקשות לסילוק התביעה על הסף.
טענתם המרכזית הייתה כי התביעה התיישנה, שכן חלפו למעלה משמונה שנים מאז החתימה על ההסכם בשנת 2014. הנתבעים, אליהם הצטרפו גם חברת אדלוויס ועו"ד דוד רום טענו כי המידע על הנכסים היה פומבי וגלוי, וכי התובעת יכלה לדעת עליהם בזהירות סבירה.
השופט אליהו דחה טענות אלו וקבע כי מקום בו נטענות טענות למרמה והטעיה ביודעין, מרוץ ההתיישנות מושעה בהתאם לסעיף 7 לחוק ההתיישנות. השופט הדגיש כי הכרעה בשאלה מתי נודעו לתובעת העובדות לאשורן דורשת בירור עובדתי מעמיק ושמיעת עדויות, ואינה יכולה להיעשות בשלב המקדמי.
פרק משמעותי בהחלטה הוקדש לבקשת הנתבעים לחייב את התובעת לחשוף הקלטות שהגדירה כ"חסויות עד לשלב החקירות". התובעת טענה כי חשיפתן בשלב זה תאפשר לנתבעים "לשפץ" את גרסתם.
השופט קיבל את עמדת הנתבעים והורה על חשיפה מלאה של ההקלטות והתמלולים בתוך 20 יום. בנימוקיו הסתמך השופט על עקרון "הקלפים הפתוחים" וקבע כי חשיפת ראיות בשלב מאוחר היא חריג שבחריגים, במיוחד כאשר מדובר בראיות מטעם התובע שאמור להגישן ראשון. באופן הדדי, הורה השופט גם לנתבעים 3-5 לחשוף הקלטות המצויות ברשותם.
בנוסף, מחק בית המשפט את הודעת צד ג' שהגישו הנתבעים נגד בתה של התובעת, עו"ד לירון אליהו, בקובעו כי ההודעה אינה מגלה עילת תביעה ממשית.
החלטה זו סוללת את הדרך לניהול המשפט לגופו. השופט חתם את החלטתו בהמלצה לצדדים לפנות להליך של גישור נוכח המורכבות העובדתית והמשפחתית של התיק.
ת"א 6517-06-22
