מהמחוזי לכספת של ראש הישיבה: הסכם סודי ובוררות בלב סכסוך נדל"ן של 30 שנה
השופט אריה רומנוב הורה על עיכוב הליכים בתביעת הענק סביב הבניין ברחוב חיים עוזר 40 בירושלים, לאחר שנחשף "הסכם עקרונות" חתום שהופקד בנאמנות אצל הרב ברזובסקי; תביעתו של יוסף לויפר לזכויות בבור המים נדחתה.
בפסק דין דרמטי שניתן ביום 24 בפברואר 2026 שם כבוד השופט אריה רומנוב מבית המשפט המחוזי בירושלים סוף זמני לאחת הסאגות המשפטיות המפותלות שידעו מקרקעי העיר. מדובר בתיק ששורשיו נטועים בסכסוכים בני שלושה עשורים סביב בניין ישן בשכונת בית ישראל, גוש 30087 חלקה 24, הידוע כבית שבו העזובה רבה אך הפוטנציאל הכלכלי והרגשי שלו הצית מלחמות עולם משפטיות.
התביעה המקורית הוגשה על ידי יוסף צבי לויפר, תושב הבניין ובעל זכויות בשתיים מתת-החלקות בו, אשר טען כי במהלך השנים, בזמן שהבניין היה נתון תחת כינוס נכסים ממושך של עו"ד יוסף דוויק ז"ל ועו"ד יוסף היקרי הוא שימש כשומר הנכס, השביח אותו ואף הגיע להסכמות על "עסקת יזמות" שתעניק לו חלקים משמעותיים מהבניין.
מנגד, ניצבו הרוכשות של הנכס – חברות "נופי בית ישראל בע"מ" ו"טאנק יו השם בע"מ" (בשליטת היזם גדליה מילר). אלו רכשו את זכויותיו של שמעון חייט בנכס במסגרת הליכי פשיטת רגל בתמורה ל-20.4 מיליון ש"ח, וביקשו לסלק את ידו של לויפר משטחים שלטענתן פלש אליהם, תוך דרישת דמי שימוש בסך מיליוני שקלים.
הדרמה בתיק הגיעה לשיאה כאשר לויפר טען כי בינו לבין גדליה מילר נחתם "הסכם עקרונות" סודי בביתו של לויפר באוקטובר 2024. לטענתו, מילר – יזם חרדי – חשש לרכוש נכס שקיים עליו "איסור גזל" מצד הקהילה, ולכן הסכים לשותפות של 50-50 ברווחים העתידיים של הפרויקט.
הפרט המדהים ביותר שנחשף בדיוני ההוכחות היה קיומו של עותק חתום אחד בלבד של ההסכם, אשר הופקד בנאמנות אצל הרב משה ברזובסקי, ראש ישיבת סלונים. הרב הוזמן למסור עדות בבית המשפט והגיע עם המעטפה המקורית מהכספת. למרות שמילר הכחיש את חתימתו ואת גמירות דעתו, השופט רומנוב קבע כי המסמך אותנטי והוא כולל תניית בוררות מפורשת הקובעת כי כל מחלוקת תידון על פי דין תורה.
בפסק דינו המפורט, החליט השופט רומנוב להיעתר לבקשת לויפר ולעכב את ההליכים בתביעות ההדדיות בין לויפר לרוכשות. השופט קבע כי מאחר שהצדדים הם בני המגזר החרדי וביקשו במפורש להסדיר את יחסיהם תחת פיקוחו של רב ועל פי דין תורה, יש לכבד הסכמה זו. הבורר שימונה על ידי הרב ברזובסקי יהיה זה שיכריע האם ההסכם הסודי מחייב, והאם הוא שולל מהרוכשות את הזכות לתבוע את לויפר.
עם זאת, השופט לא חסך בביקורת ובהבהרות משפטיות:
-
בור המים: תביעתו של לויפר להכיר בו כדייר מוגן בבור המים של הבניין נדחתה לחלוטין, שכן לא הובאה לכך כל ראיה קניינית.
-
זכויות קנייניות: השופט הדגיש כי קביעת בית המשפט העליון משנת 2024, לפיה ללויפר אין זכויות קניין בנכס מעבר לשתי דירותיו, היא חלוטה ומחייבת גם את הליך הבוררות.
-
בנק לאומי: התביעה נגד הבנק נדחתה, ולויפר חויב לשלם לבנק הוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח.
-
אליהו ברזני: התביעה שכנגד שהגיש ברזני (שותפו לשעבר של חייט) נמחקה, תוך שמירת זכותו לתבוע מחדש אם יוכרו זכויותיו בתיק פשיטת הרגל המתנהל במקביל.
השופט רומנוב חתם את פסק הדין בציפייה כי הצדדים ישתפו פעולה עם הליך הבוררות במהירות וביעילות. הוא הבהיר כי אם לויפר ינסה לגרור רגליים או להכשיל את הבוררות, יהיו הרוכשות רשאיות לחדש את הדיון בבית המשפט מהנקודה שבה הופסק. בינתיים, המעטפה המסתורית שהביא הרב תישאר נעולה בכספת בית המשפט.
ת"א 44250-05-16
