תחנת דלק ב"חינם": עורך דין ואיש עסקים חויבו במיליונים לאחר שהחזיקו בנכס מבלי לשלם
בית משפט השלום בתל אביב קיבל תביעה נגד חברת "ג'יי פי ריאל" ומנהליה, שסירבו לפנות תחנת דלק וחנות נוחות בפתח תקווה במשך חודשים ארוכים תוך התעלמות מצווים שיפוטיים; השופטת מירב קנזי-נאמן הטילה אחריות אישית על עורך הדין שניהל את החברה: "הכוח הפועל מאחורי ההפרות"
בפסק דין נוקב ומפורט שניתן ביום ה-23 בפברואר 2026, שרטט בית משפט השלום בתל אביב-יפו גבולות ברורים להתנהלות עסקית בנכסי מקרקעין. השופטת מירב קנזי-נאמן קיבלה את רוב רכיבי התביעה הכספית שהגישו החברות "ס.א.ל אור חברה לבנין בע"מ" ו"שרון דרשן בע"מ" נגד חברת "ג'יי פי ריאל ישראל בע"מ" ומנהליה, אברהם חנלס מוסקוביץ ועו"ד סטיבן (זאב) שוורץ.
תחילת הפרשה בפברואר 2023, כאשר חברת "פטרוליום ישראל", שהפעילה תחנת דלק וחנות נוחות ברחוב היצירה בפתח תקווה, נקלעה להליכי חדלות פירעון. חברת "ג'יי פי ריאל", בבעלותם של מוסקוביץ וחברה זרה הקשורה לעו"ד שוורץ, חתמה על הסכם לרכישת פעילות הסניף וזכויות השכירות מהנאמנים.
אלא שמה שנראה בתחילה כהזדמנות עסקית הפך במהרה למסכת של הפרות בוטות. למרות שקיבלו את החזקה בנכס במרץ 2023, הנתבעים שילמו סכומים זעומים בלבד עבור דמי השכירות. התובעות טענו כי הנתבעים פשוט "תפסו" את המושכר, הפיקו ממנו הכנסות, אך נמנעו באופן שיטתי מתשלום דמי השכירות המוסכמים, שעמדו על כ-151 אלף ש"ח בחודש.
הנתבעים העלו שורה ארוכה של טענות הגנה. לטענתם, התובעות הציגו להם מצג שווא לפיו תחנת הדלק מוכרת כ-400 אלף ליטר דלק בחודש, בעוד שבפועל הכמויות היו נמוכות משמעותית. עוד טענו כי היעדר רישיון עסק לתחנה "סיכל" את האפשרות להפעילה ולכן הם פטורים מתשלום.
השופטת קנזי-נאמן דחתה את הטענות אחת לאחת בביקורת חריפה. היא קבעה כי הנתבעים היו מודעים למצב הרישוי והנתונים הכלכליים, ובחרו במודע לאשר את העסקה בבית המשפט המחוזי. "הנתבעים עשו דין לעצמם", נכתב בפסק הדין, "לא שילמו את דמי השכירות ומאידך המשיכו להחזיק ולהשתמש במושכר במשך חודשים רבים".
כבר ביולי 2024 ניתן פסק דין שהורה לנתבעים לפנות את התחנה בתוך חמישה ימים. למרות זאת, הנתבעים המשיכו להחזיק בנכס עד דצמבר 2024 – תוספת של ארבעה חודשי "גרייס" כפוי על חשבון התובעות. השופטת ציינה כי התנהלות זו, הכוללת הפקת רווחים מנכס תוך התעלמות מצווים שיפוטיים, מהווה חוסר תום לב קיצוני.
החידוש המרכזי בפסק הדין נוגע להטלת האחריות האישית על מנהלי החברה. השופטת קבעה כי מוסקוביץ חב מכוח ערבותו האישית עליה התחייב בהסכם המכר. לגבי שוורץ, קבעה השופטת כי הוא היה "הרוח החיה", המנהל בפועל והכוח הפועל מאחורי החברה.
בצעד שאינו שכיח, הטילה השופטת אחריות נזיקית וחוזית אישית על שוורץ, תוך שהיא מאמצת את ההלכה לפיה מנהל המביא לכך שדמי שכירות לא ישולמו לאורך זמן תוך המשך החזקה בנכס – חב באופן אישי. "שוורץ עשה שימוש בכוחו הניהולי, החליט על ההפרות… ומנע את קיום התחייבויות החברה", קבעה השופטת.
בית המשפט חייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעות דמי שכירות עבור התקופה שמאפריל 2023 ועד נובמבר 2024. לסכומים אלו תתווסף ריבית פיגורים חריגה של 2% בחודש, כפי שנקבע בחוזה המקורי. בנוסף, לאור התנהלותם הדיונית של הנתבעים – שכללה חריגה ממגבלת עמודים בסיכומים וחקירות "לא ענייניות" – הושתו עליהם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך גבוה של 100,000 ש"ח.
ת"א 16626-11-23
