יזם ופירמת השקעות ישיבו 4.7 מיליון ש"ח בגין עסקת חליפין פיקטיבית
הבטחות לקשרים במנהל מקרקעי ישראל, שני הסכמי "מימון" וטענות לזיוף חתימות שעלו בתוהו: בית המשפט המחוזי קבע כי איש עסקים נפל קורבן למצג שווא מתוחכם ופסק פיצויים של מיליוני שקלים.
בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת, בראשות השופטת תמר נסים שי, קיבל את תביעתו של נאסר חניף, בעל חברה לעבודות רעפים, והורה לחברת "דני השקעות ונדל"ן בע"מ" ולמנהלה בפועל, אליאס רושרוש, להשיב לו סכום עתק של 4,775,000 ש"ח. פסק הדין חושף מסכת של הבטחות וחוזים ערטילאיים שהובילו את התובע למכור את נכסיו האישיים כדי לממן "הליכי שחרור מקרקעין" שלא התקיימו מעולם.
תחילת הפרשה בשנת 2014, אז ביקש התובע, נאסר חניף לרכוש קרקע למטרות עסקיות בעיר סכנין. באמצעות מתווך, הכיר חניף את אליאס רושרוש שהציג עצמו כ"דמות מפתח" ומומחה לעסקאות חליפין מול רשות מקרקעי ישראל (רמ"י).
על פי כתב התביעה, רושרוש שכנע את חניף כי רמ"י מעוניינת בקרקעות באזור חיפה השייכות לעיזבון המנוח ודיע טקטק, וכי באמצעות מימון "הליכי שחרור" של אותן קרקעות מהפקעה, יוכל חניף לקבל בתמורה חלקות יקרות ערך בסכנין. חניף, שנשבה ב"קסמיו" של רושרוש, חתם על שני הסכמים וביצע עשרות תשלומים במזומן ובהמחאות לאורך כשנתיים.
בספטמבר 2014 נחתם ההסכם הראשון על סך 1.2 מיליון ש"ח, אולם כעבור חודש בלבד טען רושרוש כי "אין בסכום זה די". בנובמבר נחתם הסכם שני שכלל הבטחות לקרקעות נוספות, והסכומים הלכו ותפחו. התובע העיד כי נאלץ ללוות כספים ממשפחה וחברים, ואף למכור את ביתו, כדי להמשיך ולהזרים כספים לנתבעים.
מנגד, קו ההגנה של רושרוש היה הכחשה גורפת. הוא טען כי מעולם לא התחייב לדבר, כי פעל רק כמיופה כוח של יורש הקרקעות בחיפה, וכי מרבית החתימות על מסמכי התשלומים שצירף התובע הן מזויפות. רושרוש אף הגדיל לעשות וטען כי מדובר ב"קנוניה" של התובע יחד עם עורכי דין ועדים אחרים כדי להוציא ממנו כספים.
סוגיית האמינות עמדה במרכז ההליך המשפטי. מאחר שרושרוש הכחיש שקיבל את מרבית הכספים (למעט סכום של 770,000 ש"ח בהמחאה בנקאית שלא ניתן היה להכחיש), מונו מומחים לגרפולוגיה.
-
מומחית התובע (חוה קורן): קבעה כי מדובר ב"זיוף עצמי" – מצב שבו אדם משנה את חתימתו במודע בעת החתימה כדי שיוכל להתכחש לה בעתיד. היא זיהתה "טביעת אצבע" גרפית ברורה בחתימות.
-
מומחית ההגנה (מלי קדוש): טענה כי החתימות אינן אותנטיות.
-
מומחית מטעם בית המשפט (סימה אנקונה): הגישה חוות דעת לקונית שקבעה כי לא ניתן לייחס או לשלול את החתימות.
השופטת נסים שי בחרה לאמץ דווקא את חוות דעתה של מומחית התובע. היא ציינה כי רושרוש סתר את עצמו כשטען שהוא חותם רק בצורה אחת, בעוד שבדוגמאות רשמיות הופיעו מגוון חתימות. "הנתבעים לא הציגו כל ראיה לפעולה כלשהי שננקטה על ידם לקדם את ההליכים… ההסכם הופר הפרה יסודית", כתבה השופטת בפסק הדין.
בית המשפט קבע כי אליאס רושרוש היה "הרוח החיה" בפרשה וכי הוא חב חובת זהירות אישית כלפי התובע, גם אם פעל תחת כסות של חברה בע"מ. השופטת דחתה את התביעה נגד רעייתו של רושרוש, נהלה, לאחר שנקבע כי היא רשומה כבעלת מניות פורמלית בלבד ולא הייתה מעורבת במצגי השווא.
בסופו של יום, חויבו "דני השקעות" ואליאס רושרוש לשלם לחניף:
-
4,775,000 ש"ח – השבת מלוא הסכומים ששולמו.
-
הוצאות משפט הכוללות אגרות ושכר מומחים.
-
שכר טרחת עו"ד בסך 85,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
השופטת סיכמה את הפרשה בקביעה כי התובע יצא מההתקשרות "עם ידיו על ראשו" לאחר ששילם סכומי עתק ולא קיבל דבר, בעוד הנתבעים לא סיפקו שום הסבר לאן נעלמו הכספים שקיבלו במזומן.
ת"א 29110-05-21
