בטון מזויף: חברת מילניום תפצה את חברת פרידנזון במאות אלפי שקלים בשל מחדלים בבניית קיר תומך
בית משפט השלום בפתח תקווה דחה את טענות חברת מילניום כי השכנה פרידנזון היא זו ששינתה את מפלסי הקרקע, וקבע כי מילניום הפרה הסכם ובנתה קיר לקוי. פסק הדין חושף כיצד התכתבויות בזמן אמת "סיבכו" את הנתבעת והובילו לחיובה בתשלום של למעלה מ-770 אלף ש"ח.
סכסוך שכנים בנמל אשדוד, שהחל עוד בשנת 2012 סביב הקמתו של קיר הפרדה ותמך, הגיע לסיומו השבוע בפסק דין נוקב של בית משפט השלום בפתח תקווה. בלב המחלוקת עמדה השאלה מי אחראי לכך שהקיר בין שני מגרשים לוגיסטיים נבנה בצורה שסיכנה את יציבות הקרקע ועכבה את עבודות הבנייה. פסק הדין, שניתן ביום 3 במרץ 2026 על ידי כבוד השופטת עדנה יוסף-קוזין, מטיל את האחריות הכבדה על כתפי חברת מילניום שירותים ולוגיסטיקה בע"מ.
הכול החל כאשר שתי ענקיות לוגיסטיקה, חברת פרידנזון שירותים לוגיסטיים בע"מ וחברת מילניום שירותים ולוגיסטיקה בע"מ, תכננו לבנות במגרשים שכנים בפארק נמלי ישראל. מאחר שמגרשה של מילניום גבוה מזה של פרידנזון, היה צורך בקיר תומך שימנע את קריסת הקרקע ממגרש מילניום למטה. הצדדים הסכימו כי מילניום תבצע את הבנייה ופרידנזון תשתתף בעלויות.
אולם, כשהעבודות התקדמו, התבררה התמונה העגומה: פרידנזון טענה כי מילניום בנתה את יסודות הקיר במפלס הגבוה ב-1.7 מטר מהמתוכנן, ובעומק קטן מהנדרש. הדבר יצר סכנה בטיחותית ומנע מפרידנזון להמשיך בעבודות במגרשה. למרות דרישות חוזרות לתיקון, מילניום התמהמהה, ופרידנזון נאלצה לבצע את התיקונים בעצמה בעלות של מאות אלפי שקלים.
במהלך המשפט מילניום ניסתה להדוף את התביעה בטענה כי פרידנזון היא זו ששינתה את פני השטח והנמיכה את מפלס המגרש שלה כדי למכור חול, ובכך "ייצרה" את הבעיה בדיעבד.
אלא שהשופטת יוסף-קוזין לא השתכנעה. פסק הדין נשען במידה רבה על עדותו המקצועית של המהנדס גיורא כנפו, שתכנן את הקיר במקור. כנפו, שהתגלה כעד אובייקטיבי למרות שעבד עם שני הצדדים, הבהיר כי מילניום פשוט לא בנתה לפי התוכניות. השופטת ציינה כי עדותו הייתה "שלמה, מדויקת ומשכנעת".
נקודת מפנה משמעותית הייתה חשיפת התכתבויות הדוא"ל בזמן אמת. מהודעות ששלחו נציגי מילניום עלה כי הם הכירו בכך שנפלה טעות בביצוע, הביעו נכונות לתקן ואף ניסו למצוא פתרונות הנדסיים זולים יותר. השופטת קבעה כי טענות מילניום בבית המשפט היו טענות שהועלו בדיעבד ונסתרו מהתנהגותה בשטח.
אפילו המומחה מטעם בית המשפט, מהנדס גיל וינלס, שבתחילה נטה לטובת מילניום, "הסתבך" בחקירתו הנגדית. השופטת דחתה את מסקנתו המקורית שלפיה מילניום בנתה כנדרש, וקבעה כי עדותו הייתה מבולבלת ונסתרה על ידי הממצאים בשטח.
בפסק הדין המפורט, נדחתה התביעה שכנגד שהגישה מילניום, שבה דרשה מפרידנזון לשלם לה תוספת של למעלה מחצי מיליון ש"ח עבור הקיר המקורי. השופטת מצאה כי מילניום לא הוכיחה את עלויות הבנייה הנטענות והתחשיבים שלה היו כלליים ונעדרו בסיס ראייתי.
מנגד, פרידנזון זכתה בפיצויים משמעותיים:
-
עלות תיקון הקיר: 378,800 ש"ח עבור עבודות הבטון והעפר שביצעה פרידנזון כדי להבטיח את יציבות הקיר.
-
נזקי עיכוב: 330,717 ש"ח בגין דמי הרשאה שפרידנזון נאלצה לשלם לחברת נמלי ישראל (חנ"י) בתקופה שבה הפרויקט הוקפא בשל מחדלי מילניום.
-
אובדן שימוש בקרקע: 74,025 ש"ח כפיצוי על רצועת קרקע שפרידנזון לא תוכל לנצל עוד עקב הצורך בעיבוי הקיר.
מעניין לציין כי השופטת דחתה את דרישתה של פרידנזון להשבת הכסף הראשוני ששילמה למילניום (כ-175,500 ש"ח), בנימוק שהקיר בכל זאת קיים ומשמש את שני הצדדים, ומתן השבה מעבר לפיצויים היה מעמיד את פרידנזון במצב טוב יותר מאשר לו היה ההסכם מקוים.
בשקלול כלל הסכומים, ולאחר קיזוז חוב קטן של פרידנזון למילניום, נקבע כי מילניום תשלם לפרידנזון סך של 770,912 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה משנת 2018. בנוסף, חויבה מילניום בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 75,000 ש"ח. פסק הדין מהווה תזכורת חשובה לחברות קבלניות ושותפים עסקיים על חשיבות הדיוק ההנדסי ושמירה על שקיפות ויושרה בהתכתבויות בזמן אמת, שעשויות להפוך לראיות המכריעות בבית המשפט.
ת"א 23319-12-18
