"הקופסה השחורה" תישאר מחוץ לאולם הדיונים: פסיקה תקדימית של העליון בעניין סודיות נתוני טיסה

"הקופסה השחורה" תישאר מחוץ לאולם הדיונים: פסיקה תקדימית של העליון בעניין סודיות נתוני טיסה

הנשיא יצחק עמית הכריע בערעור של חברת אל על: קובצי ה-FOQA אינם חסויים וייחשפו בפני התובעים, אך לא יוכלו לשמש כראיה בבית המשפט. האיזון העדין בין הרצון לעשיית צדק לבין מניעת "אפקט מצנן" על תחקירי בטיחות בעולם התעופה

ביום ה-3 במרץ 2026, פרסם בית המשפט העליון פסק דין עקרוני ומעמיק השופך אור על אחת הסוגיות המורכבות בממשק שבין דיני הראיות לבטיחות בטיסה. פסק הדין, שניתן על ידי נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, עסק בבקשת רשות ערעור שהגישה חברת אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (להלן: "אל על") נגד נוסע שתבע את החברה בגין נזקי גוף.

ראשיתו של ההליך בתביעה שהגיש המשיב נגד אל על, בטענה כי נגרמו לו נזקי גוף במהלך טיסה שבה המטוס נקלע ל"כיסי אוויר" (מערבולות אוויר). במסגרת הליך גילוי המסמכים, ביקש התובע לקבל לידיו את קובץ ה-FOQA (Flight Operational Quality Assurance) – פלט ממוחשב של מערכת לניתוח אבטחת איכות ביצועי הטיסה המתעד את נתוני המטוס בזמן אמת.

אל על העבירה את הקובץ לידי התובע, אולם לאחר מכן טענה כי הדבר נעשה בטעות ובשגגה. החברה פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה למנוע מהתובע לעשות כל שימוש בקובץ, בטענה כי לפי חוק הטיס, מדובר במידע חסוי ובלתי קביל שנועד לצורכי תחקיר בטיחותי בלבד. לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את בקשתה, הגיעה הפרשה לפתחו של בית המשפט העליון.

השאלה המשפטית הראשונה שעמדה בפני הנשיא עמית הייתה האם נתוני מערכת ה-FOQA נחשבים ל"הקלטה" לפי חוק הטיס. התובע טען כי מאחר שהנתונים הגולמיים נשמרים ל-90 ימים בלבד, הקובץ שהתקבל הוא תוצר מעובד שאינו חוסה תחת ההגנות של החוק.

הנשיא עמית דחה טענה זו באופן חד-משמעי. בהסתמכו על לשון החוק ועל דיוני ועדת הכלכלה של הכנסת, קבע הנשיא כי "הקלטת נתוני טיסה" כוללת במפורש את תוצרי מערכת ה-FOQA. הוא הדגיש כי ההבחנה בין חומר גולמי לחומר מעובד במקרה זה היא "מלאכותית", שכן שניהם מופקים באופן אוטומטי על ידי אותה מערכת.

החידוש המרכזי בפסק הדין טמון בהבחנה האנליטית שביצע הנשיא עמית בין מושג החיסיון למושג הקבילות. עמית השתמש ב"דוגמת המגירה" כדי להסביר את ההבדל:

• חיסיון: עוסק בשאלה האם צד אחד חייב להראות את המסמך לצד השני (האם הראיה תישאר בחשכת המגירה או תיחשף לעיני היריב).

• קבילות: עוסקת בשאלה האם בית המשפט רשאי לראות את הראיה ולבסס עליה ממצאים עובדתיים.

הנשיא קבע כי לפי סעיף 141(ב) לחוק הטיס, נוסחת האיזון המאפשרת לבית המשפט להורות על גילוי מידע "לשם עשיית צדק" מתייחסת אך ורק להסרת החיסיון, ולא להפיכת הראיה לקבילה. במילים אחרות: המסמך יכול לצאת מהמגירה ולעבור לידי התובע, אך הוא אינו יכול לעבור לידי השופט כראיה בתיק.

למרות שאל על טענה כי חשיפת הקובץ תגרום ל"אפקט מצנן" ותפגע ברצון של צוותי אוויר לשתף פעולה עם תחקירים, הנשיא עמית מצא מספר נימוקים להשארת הקובץ בידי התובע:

1. הפחתת החשש: מאחר שמדובר בפלט אוטומטי של נתונים שלא עבר עיבוד אנושי, החשש מפגיעה בתחקירי אמת קטן יותר.

2. חשיפה קודמת: הקובץ כבר נזכר בדו"ח תחקיר בטיחות שגילויו הותר בעבר, ולכן לתובע זכות לקבל את חומרי הגלם שעליהם התבסס התחקיר.

3. הוויתור שבטעות: עמית ציין כי בעוד שעל קבילות לא ניתן לוותר בטעות, חיסיון הוא "זכות-יתר" שצד עלול לאבד אם חטא בחוסר תשומת לב וחשף את המידע.

לסיכום, בית המשפט העליון קיבל את הערעור באופן חלקי: נקבע כי קובץ ה-FOQA אינו חסוי במקרה זה והתובע רשאי להחזיק בו, אולם הוא לא יהיה קביל כראיה במשפט ולא יוכל לשמש לביסוס הטענות לרשלנות של אל על בבית המשפט. הנשיא עמית חתם את פסק הדין בקביעה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

פסיקה זו מהווה תמרור אזהרה לחברות תעופה בנוגע לניהול מסמכיהן, אך בד בבד מעניקה הגנה משמעותית למוסד התחקיר הבטיחותי בכך שהיא מונעת מנתוני טיסה רגישים להפוך לראיות משפטיות בהליכים אזרחיים.

רע"א 38240-11-25