חניון תת-קרקעי בלב תל אביב: הקבלן שהפסיק לעבוד יפצה את בעלת הנכס במאות אלפי שקלים

חניון תת-קרקעי בלב תל אביב: הקבלן שהפסיק לעבוד יפצה את בעלת הנכס במאות אלפי שקלים

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את טענות הקבלן ל"שינויים קריטיים" בתוכניות וקבע כי עליו לשלם פיצוי מוסכם בגין איחור של כמעט שנתיים בהשלמת הפרויקט, תוך הכרה בזכויותיה של בעלת הקרקע מכוח "דיני השליחות"

בפסק דין מפורט שניתן ביום ה-3 במרץ 2026, קבע סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, השופט ארז יקואל, כי חברת "מ.ר.ר.ג. יזמות בע"מ" ומנהלה הפרו הפרה יסודית את הסכם הבנייה עם חברת "מ.ע.ג.ן – יעוץ וניהול נכסים בע"מ" ובעלת הבניין נילי וינברג. התביעה, שהחלה כסכסוך סביב הקמת חניון תת-קרקעי בבניין היסטורי משנות ה-30 ברחוב בורוכוב 15 בתל אביב, הסתיימה בחיוב כספי משמעותי לאחר שנים של התדיינויות משפטיות.

השתלשלות האירועים החלה בשנת 2016, כאשר חברת מ.ע.ג.ן, המנוהלת על ידי וינברג, התקשרה עם הנתבעים לביצוע עבודות להקמת דירת מרתף וחניון תת-קרקעי בתמורה ל-5.65 מיליון ש"ח. מועד הסיום המקורי נקבע לינואר 2018, אולם ככל שחלף הזמן, התברר כי העבודות רחוקות מסיום. הנתבעים טענו כי דוחות הקרקע שסופקו להם לא תאמו את המצב בשטח, מה שהוביל לצורך בשינויים מסיביים ויקרים בתוכניות העבודה.

למרות חתימה על תוספת להסכם בנובמבר 2018, שבה ניתנה לקבלן ארכה נוספת ותוספת תשלום של 350,000 ש"ח, העבודות לא הושלמו גם במועד הנדחה (אפריל 2019). בספטמבר 2019 הפסיקו הנתבעים להגיע לאתר כליל, כשהם מותירים את הפרויקט בשיעור ביצוע של כ-87% בלבד, תוך שהם מודים בקשיים כלכליים וביכולת מוגבלת לשלם לספקים.

אחד המוקדים המעניינים בפסק הדין היה ניסיונם של הנתבעים להדוף את תביעתה האישית של נילי וינברג, בטענה שהיא אינה צד ישיר להסכם. השופט יקואל דחה טענה זו מכל וכל, תוך שימוש במושגי יסוד מתוך חוק השליחות.

השופט קבע כי:

• מ.ע.ג.ן פעלה כשלוחה של וינברג, בעלת הנכס, וכי נוצר קשר חוזי ישיר בין הקבלן לבעלים.

• גם אם זהות השולח (וינברג) לא הייתה ידועה במפורש לקבלן בשעת הכריתה, חל הסדר "השולח הנסתר" המאפשר לה לאמץ את זכויות השלוח.

• הניסיון של הנתבעים לטעון כי למ.ע.ג.ן לא נגרם נזק ולוינברג אין עילה, הוגדר על ידי השופט כגישה "לוליינית" שחוצה את גבולות האבסורד.

במרכז הדיון הכספי עמדה השאלה האם התובעות זכאיות גם לפיצוי מוסכם (3,000 ש"ח לכל יום איחור) וגם לנזקים הממשיים שנגרמו להן מהשלמת הבנייה בעצמן. השופט יקואל הבהיר, בהתאם לפסיקה הרווחת, כי מדובר בפיצויים חלופיים.

לאחר שקלול חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס אבינעם אודוין, הגיע בית המשפט למסקנות הבאות:

• הפיצוי המוסכם: חושב לפי 574 ימי איחור (החל ממאי 2018 ועד הגשת התביעה), מה שהוביל לסכום של 1,722,000 ש"ח.

• הנזק המוכח: כלל עלויות השלמת דירה וחניון, הפסדי שכירות (כ-500 אלף ש"ח) ועלויות מפקח, והסתכם ב-1,561,630 ש"ח.

• הבחירה: מאחר שהפיצוי המוסכם היה הגבוה מבין השניים, הוא זה שנפסק לטובת התובעות.

לאחר קיזוז יתרת התמורה שנותרה למ.ע.ג.ן לשלם לקבלן (כ-861 אלף ש"ח), חויבו הנתבעים, חברת מ.ר.ר.ג. יזמות ובעליה מחאמיד מוחמד ג'אמל (שערב אישית להתחייבויות), לשלם סכום של 860,366 ש"ח בתוספת ריבית שקלית כדין.

השופט יקואל חתם את פסק הדין בחיוב הנתבעים בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 100,000 ש"ח.

ת"א 9062-12-19