המנהל טען "לא חתמתי", השופט קבע: הערבות האישית שרירה וקיימת
יבואנית מוצרי Dyson בישראל ניצחה בתביעה בסך כ-290 אלף ש"ח נגד חברת "שפע המסכים והחשמל"; השופט ערן טאוסיג דחה את טענות הזיוף של בעלי החברה לשעבר ומתח ביקורת על הגנה "לקונית"
ביום 02 במרץ 2026, הכריע בית משפט השלום בתל אביב-יפו בשאלה משפטית ועובדתית המעסיקה ספקים רבים בשוק הישראלי: האם חותמת חברה והערה בכתב יד יכולות לאיין ערבות אישית של מנהל? בפסק דין מפורט ונוקב, קיבל כבוד השופט ערן טאוסיג את תביעתה של חברת ב.נ.ז.כ. סחר יבוא והפצה בע"מ, היבואנית הרשמית של מוצרי Dyson לישראל, וחייב את חברת שפע המסכים והחשמל בע"מ ואת מנהלה לשעבר, אייל משיח, לשלם חובות שהצטברו בגין סחורה שלא שולמה.
ראשיתה של הפרשה בשנת 2018, אז החלה "שפע המסכים" לרכוש מוצרים מהיבואנית "בנזכ סחר". במסגרת פתיחת הלקוח, חתם אייל משיח על מסמכי התקשרות ועל כתב ערבות אישית לקיום כל התחייבויות החברה. אלא שבמהלך הדרך, החלו הצדדים לעלות על שרטון. לטענת התובעת הנתבעים הפסיקו לשלם על מוצרים שקיבלו, והמחאות שנמסרו לה חוללו (חזרו) ללא כיסוי.
התביעה הועמדה על סך של 291,636 ₪ , הכוללים חוב בגין המחאות שלא נפרעו וחשבוניות פתוחות על סחורה שסופקה לסניפי הרשת, בין היתר בראשון לציון ובשכונת התקווה בתל אביב.
הנתבעים הציגו קו הגנה נועז אך דל בפרטים. אייל משיח טען כי מעולם לא חתם על ערבות אישית לטובת היבואנית וכי מדובר בזיוף. בנוסף, נטען כי מניות החברה הועברו לאדם אחר בשם אבי לוגסי בשנת 2021, ולכן משיח אינו נושא באחריות לחובות.
השופט טאוסיג לא התרשם מגרסה זו. בפסק הדין צוין כי כתב ההגנה היה "לקוני ומכיל בעיקר הכחשות… מבלי שהובאה כמעט כל גרסה פוזיטיבית". השופט הדגיש כי חובת הפירוט בכתבי טענות אינה עניין טכני בלבד, אלא מהותית לבירור האמת המשפטית.
אחד הרגעים המכריעים במשפט היה עדותו של אבי מנשה, סוכן המכירות של התובעת. מנשה העיד כי החתים את משיח באופן אישי על הטפסים בחנות ברחוב אצ"ל בתל אביב. השופט מצא את עדותו של מנשה מהימנה מאוד, וציין כי הוא זכר היטב את אירוע ההחתמה. לעומת זאת, עדותו של משיח הוגדרה ככזו שלא עוררה אמון.
יתרה מכך, הנתבעים ניסו להסתמך על מסמך סיכום פגישה משנת 2021, בו נטען כי הוסכם על החזרת סחורה כנגד ביטול החוב. השופט קבע כי עצם ההסתמכות על מסמך זה מהווה "הודאה" בכך שקיים חוב בגין סחורה שסופקה. מאחר שהנתבעים לא הוכיחו כי הסחורה אכן הוחזרה בפועל, החוב נותר בעינו.
משיח ניסה להיאחז בעובדה שעל כתב הערבות הוטבעה חותמת החברה, ומתחתיה נכתב בכתב יד "ללא חותמת". לטענתו, הדבר מעיד על חוסר תקפות. השופט דחה טענה זו מכל וכל, וקבע כי מדובר בטעות קולמוס או בהיבט טכני שאינו מאיין את הכוונה הברורה של המנהל לערוב לחובותיו. "אין היגיון בכך שהחברה תערב לחובותיה שלה", נכתב בפסק הדין.
השופט טאוסיג קיבל את התביעה במלואה וקבע כי הנתבעים ישלמו ליבואנית סך של 291,636 ₪ בתוספת ריבית והצמדה. בנוסף, לאור התנהלותם והצורך בניהול הליך הוכחות מלא, הטיל עליהם השופט לשלם שכר טרחת עו"ד בסך 27,000 ₪ והוצאות משפט נוספות בסך 8,921 ₪.
פסק הדין מהווה תזכורת חשובה לבעלי עסקים: חתימה על כתב ערבות אישית היא התחייבות כבדת משקל, וטענות כלליות בדבר זיוף או שינויים בבעלות החברה לא יעמדו להגנתם ללא ראיות מוצקות ופירוט עובדתי הולם בבית המשפט.
ת"א 69844-05-24
