חברת עורכי הדין תפצה קבלן חיפוי במאתיים אלף שקלים

חברת עורכי הדין תפצה קבלן חיפוי במאתיים אלף שקלים

בית משפט השלום בכפר סבא קבע כי חברת עורכי הדין הטעתה את חברת "אבן צבר" כאשר חתמה עמה על הסכם להשלמת עבודות בפרויקט בנתניה, תוך הסתרת העובדה כי ניהול הפרויקט הופקע ממנה חודשיים קודם לכן. השופטת חגית בולמש: "מצגה של הנתבעת עולה כדי הטעיה"

בפסק דין נוקב ומפורט שניתן ביום ה-4 במרץ 2026 קיבל בית משפט השלום בכפר סבא את מרבית תביעתה של חברת אבן צבר בע"מ, חברה קבלנית לחיפוי אבן, כנגד חברת עו"ד. פסק הדין, עליו חתומה כבוד השופטת חגית בולמש, חושף מסכת של מצגי שווא, הסתרת מידע מהותי והתנהלות בחוסר תום לב מצד חברת עורכי דין שפעלה כיזמית בפרויקט נדל"ן מורכב בנתניה.

הפרשה החלה בינואר 2020, כאשר נחתם הסכם ראשון בין בעלי מקרקעין בנתניה, וביניהם חברת עו"ד נתן רסקין, לבין חברת אבן צבר לביצוע עבודות חיפוי חוץ במבנה תעסוקה ומשרדים. העבודות החלו כסדרן, אולם בסוף שנת 2021 נעצרו עקב אילוצי ביצוע וסכסוכים בין היזמים. במהלך תקופה זו, נוכו משכרה של התובעת 5% כדמי עיכבון (ערבון), סכום שהצטבר לכ-40,000 ש"ח.

בספטמבר 2021, מכרו רסקין ושותפיו את הפרויקט לצדדים שלישיים ("שותפות מומנטום"), אך התחייבו להשלים את הבנייה. אלא שסכסוך חריף שפרץ בין המוכרים לקונים הוביל להליך בוררות ממושך. בפברואר 2023 ניתן פסק ביניים בבוררות, אשר קבע באופן נחרץ כי האחריות להשלמת הפרויקט מועברת מידי רסקין לידי הקונים (הצד השלישי) במצב כפי שהוא (AS IS).

למרות שניהול הפרויקט והשליטה בכספים הופקעו ממנו חודשיים קודם לכן, פנתה חברת עורכי הדין לתובעת במרץ 2023 וביקשה ממנה לשוב לעבודה. ב-11 במאי 2023 נחתם "הסכם שני" להשלמת העבודות.

במסגרת ההסכם השני, הציג עורך הדין מצג לפיו הוא והמפקח מטעמו, שמעון כהן, הם הגורמים המאשרים את התשלומים. אלא שבית המשפט מצא כי מדובר היה בהטעיה פוזיטיבית. עורך הדין לא גילה לתובעת כי קיים פסק בורר, כי הוא אינו מוסמך עוד לנהל את האתר, וכי המפקח כהן הובא "במיוחד" ליום אחד רק כדי לחתום על ההסכם, למרות שכבר לא עבד בפרויקט חודשים.

זמן קצר לאחר חזרתה לשטח, סולקה התובעת מהאתר על ידי מנהלי הפרויקט החדשים (הצד השלישי), שטענו כי אינם מכירים בהסכם שחתמה מול עורך הדין. התובעת נותרה מול שוקת שבורה: ללא תשלום עבור העבודה שביצעה, ללא דמי העיכבון מהעבר, וכאשר ציוד ותשתית יקרה שלה נותרו באתר ושימשו קבלנים אחרים.

השופטת בולמש לא חסכה בשבט ביקורתה מהנתבעת. "אין מדובר בנתבעת רגילה, כי אם בשותפות עו"ד, כך שההיבטים המשפטיים ידועים ומוכרים לה היטב", נכתב בפסק הדין. השופטת קבעה כי הסתרת פסק הבוררות והעברת הניהול עולים כדי הטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים.

הנתבעת ניסתה לטעון כי התובעת היא זו שנטשה את האתר לאחר שדרשה שיק ביטחון אישי מעורך הדין. אולם השופטת קבעה כי חששו של מנהל התובעת היה "מוחשי ומוצדק מאוד", שכן התברר בדיעבד שעורך הדין התחייב לתשלומים כשאין לו שליטה על הכספים.

עוד צוין כי הנתבעת לא הציגה כל ראיה ממשית לסתור את היקף העבודה שבוצעה. הגנתה של חברת עו"ד התבססה על "עדות שמועה יחידה של בעל דין", ללא יומני עבודה, ללא חוות דעת נגדית וללא אסמכתאות על ליקויים בזמן אמת. "העדר ראיות מזמן אמת סותרות את הטענה לליקויים או טענה לנטישה של העבודה", פסקה השופטת.

בית המשפט קיבל את מרבית רכיבי התביעה, למעט רכיב אובדן הרווח הצפוי שלא הוכח כראוי. השופטת הורתה לחברת עו"ד לשלם לתובעת:

• 130,187 ש"ח עבור העבודות שבוצעו תחת ההסכם השני.

• 45,710 ש"ח השבת דמי העיכבון מההסכם הראשון (שחולטו שלא כדין).

• 20,000 ש"ח עבור התשתית שנותרה באתר ושימשה אחרים.

• לכל הסכומים התווספו ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה.

בנוסף, ובשל העובדה שההליך נוהל "ללא הגנה של ממש" ותוך סיבוכו בצירוף צדדים שלישיים ללא צורך, הטילה השופטת על הנתבעת הוצאות בשיעור של 15% שכ"ט עו"ד מקרן פסק הדין, החזר אגרות בית משפט, ותשלום עבור שכר המומחה מטעם התובעת.

באשר להודעת הצד השלישי שהגיש רסקין נגד "שרון נהב חקלאי מניב בע"מ", קבע בית המשפט כי הדיון בה יעוכב עד להכרעה חלוטה בהליכי הבוררות המקבילים, תוך רמיזה כי על הנתבעת והצד השלישי להבהיר מדוע בית המשפט הוא בכלל הסמכות לדון ביחסים ביניהם נוכח תנית הבוררות.

ת"א 71443-07-23