יהלומים, נדל"ן ומיליוני דולרים בערפל: ביהמ"ש דחה את רוב טענות חברת היהלומים נגד רשות המסים
השופט ה' קירש מבית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי חברת "יהלומי גפני" לא הצליחה להוכיח כי הפסדי ענק במיזמי נדל"ן בחו"ל הם "עסקיים", והותיר על כנו קנס גירעון משמעותי; עם זאת, החברה זכתה לניצחון קטן בנוגע לחובות אבודים של חברי בורסה
ביום 23 בפברואר 2026 , נחתם פרק מרכזי במאבק משפטי וחשבונאי מורכב בין חברת יהלומי גפני בע"מ לבין פקיד שומה גוש דן. בפסק דין מפורט ונוקב, דחה כב' השופט קירש מבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים) את מרבית טענות המערערת, אשר ניסתה לקזז הפסדי ענק בסך כ-11.9 מיליון דולר ולהימנע מתשלום מס על מחילת חובות לספקים.
בלב המחלוקת עמדה טענת המערערת, חברה שעסקה באופן מסורתי בענף היהלומים, כי בין השנים 2007 ל-2017 היא הסבה את פעילותה ליזמות נדל"ן והשקיעה כ-11.4 מיליון דולר בתשעה מיזמים שונים, בעיקר בחו"ל. לטענת החברה, השקעות אלו ירדו לטמיון בשנת 2016, ולכן ביקשה להכיר בהן כ"הפסד עסקי" הניתן לקיזוז כנגד הכנסותיה מענף היהלומים.
אולם השופט קירש לא השתכנע מהניסיון לצבוע את ההשקעות באופי עסקי. בפסק הדין צוין כי המערערת לא הרימה את נטל השכנוע ולא הראתה "אינצידנטליוּת מסחרית" (קשר כלכלי) בין ענף היהלומים לענף הנדל"ן. השופט אף התייחס בביקורתיות לעדותו של מנהל המערערת המנוח, מר יובל גפני ז"ל, שהעיד על עצמו כי פעל "על פי תחושות בטן". "חתימה על הסכמי השקעה ארוכים או מורכבים איננה מעידה על פעילות עסקית דווקא, ו'מספר רב של מסמכים' איננו יוצר מנגנון עסקי", כתב השופט.
מעבר לכך, בית המשפט מצא כי לא הובאו ראיות מוצקות לכך שההשקעות אכן "מומשו" או ירדו לטמיון דווקא בשנת 2016. כך למשל, במיזם בגיאורגיה הזרימה המערערת כספים גם בשנת 2017 – עובדה המנוגדת לטענה כי ההשקעה אבדה לחלוטין שנה קודם לכן.
סוגיה משמעותית נוספת עסקה במחילת חובות. במאזניה הציגה המערערת חובות לספקים בהיקף של כ-23 מיליון דולר, שנותרו סטטיים במשך שנים. בשנת 2016 החליטה החברה על דעת עצמה כי חובות בסך כ-16.8 מיליון דולר "נמחלו" לה, כיוון שאפסו הסיכויים שתידרש לשלמם. פקיד השומה טען כי יש לראות בכל יתרת החוב לספקים (כ-22.5 מיליון דולר) כהכנסה ממחילה.
בית המשפט קיבל את עמדת המשיב, וקבע כי המערערת נכשלה בניסיונה להסביר מדוע חלק מהחובות נמחלו ואילו חלק קטן אחר נותר "קיים". באופן דומה, נדחתה טענת המערערת כי סכום של כ-963 אלף דולר שנרשם כ"מקדמות מלקוחות" היה למעשה טעות רישומית ושיקף הזרמת כספים של בעל המניות. בהיעדר אסמכתאות בנקאיות, קבע השופט כי מדובר בהכנסה חייבת.
הנקודה היחידה בה התקבל הערעור באופן חלקי נגעה לניכוי הוצאות בשל "חובות רעים". המערערת ביקשה להכיר בחובות של 14 חייבים כחובות אבודים. פקיד השומה הסכים לחמישה מתוכם, ובית המשפט החליט להוסיף חמישה חייבים נוספים: קרופפלד, אלעד לוי, גוהטה, גברון ויהלומי מזל נ.א .
החלטה זו התבססה על מכתב מבורסת היהלומים שהציג השעיות ואיסורי כניסה של אותם חייבים עקב הסתבכויות כספיות. השופט קבע כי המשיב נקט קו נוקשה מדי בנושא זה, והורה להתיר הוצאה נוספת בסך 902,900 דולר.
בסיום פסק הדין, הותיר השופט קירש את קנס הגירעון שהוטל על החברה על כנו. הוא ציין כי הימנעות רואי החשבון המבקרים של החברה ממתן חוות דעת על הדוחות הכספיים ל-2016 ("Disclaim of Opinion") היוותה "נורת אזהרה" בוהקת. בנוסף, התברר כי הרישומים החשבונאיים המהותיים בוצעו רק בשנת 2018, למפרע, ובאופן "סיטונאי".
בשל פטירתו של מר גפני ז"ל במהלך ההליכים, פסק השופט הוצאות משפט מתונות יחסית בסך 15,000 ש"ח שישולמו למשיב.
ע"מ 15224-02-22
