"יצירתיות" מסוג אחר: בית המשפט מתח ביקורת חריפה על מנורה מבטחים וחייב אותה בריבית מיוחדת בשל הסתרת מידע מהמבוטח

"יצירתיות" מסוג אחר: בית המשפט מתח ביקורת חריפה על מנורה מבטחים וחייב אותה בריבית מיוחדת בשל הסתרת מידע מהמבוטח

בפסק דין תקדימי ונוקב, קבעה השופטת חגית בולמש כי חברת "מנורה" פעלה באופן שיטתי ומודע כדי להימנע מבירור פרטים מהותיים בעת כריתת חוזה הביטוח, רק כדי להעלותם כטענות הגנה ביום פקודה; בית המשפט הורה על תשלום מלוא תגמולי הביטוח, הטיל ריבית עונשית והעביר את התיק לבדיקת המפקח על הביטוח.

ביום ה-4 במרץ 2026, ניתן בבית משפט השלום בכפר סבא פסק דין יוצא דופן בחריפותו כנגד חברת "מנורה מבטחים ביטוח בע"מ". השופטת חגית בולמש, הידועה בגישתה המקצועית והחדה, חשפה בפסק הדין מה שנראה כשיטת עבודה מובנית של חברת הביטוח: עצימת עיניים בשלב גביית הפרמיות, ו"יצירתיות" משפטית בשלב תשלום התביעה.

התביעה הוגשה על ידי מר אלי וויס לאחר שרכבו מסוג ג'יפ רנגלר נגנב באוגוסט 2023. וויס ביטח את הרכב לפי הנתונים המופיעים ברישיון הרכב הישראלי: שנת ייצור 2022 ובעלים קודמים אחד. מנורה הכירה בכיסוי הביטוחי אך בחרה לשלם סכום חלקי בלבד.

החברה טענה בדיעבד, על בסיס נתוני "CARFAX" ומסמכי יבוא, כי הרכב יוצר למעשה בשנת 2021 וכי היו לו שלושה בעלים קודמים בחו"ל בטרם יובא לישראל. לשיטתה, שווי הרכב נמוך משמעותית מזה שבוטח, ולכן שילמה פחות.

השופטת בולמש לא חסכה בשבט ביקורתה כלפי התנהלות המבטחת. בפסקה מעוררת השראה, השוותה את התנהלות מנורה לאמנים מפורסמים:

"אין זו יצירתיות כדוגמת זו של פרידה קאלו, ג'ורג'יה אוקיף, רמברנט ואחרים, שנועדו להעשיר את החברה בכללותה. מדובר ב'יצירתיות' שנולדה רק בקרות מקרה הביטוח, שכל כולה לטובת המבטחת".

בית המשפט קבע כי מנורה בחרה, באופן מודע ויזום, להימנע מבירור מלוא הפרטים בעת כריתת החוזה, למרות שידעה כי קיימים פערים בין רישיון הרכב לבין נתוני היבוא. התברר כי נציגות החברה היו מודעות למקרים דומים בעבר, אך החברה לא הוציאה נהלים מסודרים לטיפול בנושא ולא יידעה את המבוטחים בשלב החיתום על האופן בו יוערך רכבם.

אחד מרגעי המפתח בדיון היה עדותו של השמאי מטעם מנורה. השופטת מצאה כי אותו שמאי הגיש בעבר חוות דעת הפוכה לחלוטין בתיק אחר, שם ייצג מבוטח. בעוד שבתיק הנוכחי טען שיש להתחשב בנתוני חו"ל וב-CARFAX, בתיק הקודם טען כי המדד הקובע היחיד הוא מחירון לוי יצחק בישראל וכי לא ניתן לדעת את עבר הרכב בחו"ל.

"לא ניתן ליישב בין שתי חוות הדעת", קבעה השופטת, ופסקה כי לא ניתן לתת כל משקל לחוות דעתו בתיק זה.

בית המשפט הדגיש כי הערמת קשיים כאלה על מבוטחים הרוכשים רכבים ביבוא מקביל או אישי עלולה "לצנן את התחרות" ולפגוע במדינת הממשלה להוזלת מחירי הרכב. נקבע כי חובת תום הלב המוגברת של חברת הביטוח מחייבת אותה לגלות למבוטח מראש כיצד יחושב ערך הרכב, ולא "לשלוף" נתונים מחו"ל רק לאחר שקרה אירוע הביטוחי.

סיכום פסק הדין:

• תשלום תגמולים: מנורה חויבה לשלם את ההפרש בסך 128,163 ש"ח.

• ריבית מיוחדת: בשל חוסר תום לב מובהק, הוטלה על החברה הריבית המקסימלית לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח (פי 20 מהריבית הרגילה).

• הוצאות ושכ"ט: החברה חויבה ב-20% שכר טרחת עו"ד ובהוצאות משפט נוספות.

• דיווח לרגולטור: השופטת הורתה להעביר את פסק הדין למפקח על הביטוח ולמשרד התחבורה להמשך טיפול מערכתי.

פסק דין זה מהווה תמרור אזהרה בוהק לחברות הביטוח המנסות ליהנות מפרמיות גבוהות על בסיס רישומי המדינה, אך מתנערות מהן ברגע האמת בטענות לנתונים "נסתרים" מהעבר.

ת"א 39412-11-23