לא עידן חדש ליורשת: ביהמ"ש דחה את ניסיון אלמנת החייב לעקוף את הנאמן בסכסוך המיליונים
השופטת יהודית שבח קבעה כי פטירת חייב שנמצא בהליכי חדלות פירעון אינה מקנה ליורשיו מעמד עצמאי לניהול תביעותיו. בלב ההכרעה: הניסיון לבטל פסק בוררות שהוסיף את החברה המשותפת כצד רשמי לחיובים הכספיים • המבקשת חויבה ב-35 אלף ש"ח הוצאות
בפסק דין נחרץ ומנומק שניתן ביום 2 במרץ 2026, הכריע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בסכסוך עסקיים המרים והיצריים שידעו השותפויות בישראל בשנים האחרונות. כבוד השופטת העמיתה יהודית שבח דחתה על הסף ובאופן מהותי את בקשתה של חנה סופר, אלמנתו של קבלן הבנייה המנוח עמוס סופר ז"ל, לביטול פסק בוררות. פסק הדין שרטט קו גבול ברור: פטירת חייב אינה "מאתחלת" את זכויותיו המשפטיות לטובת יורשיו כל עוד מונה נאמן לנכסיו.
הדרמה המשפטית החלה עוד בשנות ה-90, אז הקימו עמוס סופר ועמוס חורי את חברת "סופר-חורי מבנים בע"מ". מה שהחל כשותפות פורייה הפך בשנת 2021 למלחמה משפטית רב-חזיתית שהתפרסה על פני בתי משפט בכל רחבי הארץ. הסכסוך הועבר להכרעת הבורר, עו"ד ורו"ח שמשון מרון, שהוציא תחת ידיו שורה של פסקי בוררות שחייבו את סופר בתשלום מיליוני שקלים לחורי.
במהלך הליכי המימוש, התברר כי קופת החברה ריקה וכי סופר, לטענת חורי, הבריח את נכסיו לבני משפחתו. במאי 2024 ניתן נגד סופר צו פתיחת הליכים ומונה עו"ד דורון קורן כנאמן לנכסיו. שנה לאחר מכן, בעיצומם של ההליכים, הלך סופר לעולמו, ודווקא אז החלה המערכה המשפטית הנוכחית ביוזמת אלמנתו, חנה.
עילת התביעה המרכזית של חנה סופר נגעה ל"פסק בורר 4". פסק זה הורה על תיקון טכני כביכול: הוספת שמה של החברה המשותפת לכותרת שלושת פסקי הבוררות הקודמים כצד רשמי. חנה טענה כי הבורר פעל בחוסר סמכות, ללא אישור בית המשפט של חדלות פירעון, ומבלי שניתנה לה הזדמנות להגיב לבקשת התיקון, מה שפוגע לטענתה ב"אינטרס השיורי" שלה בעיזבון.
מנגד, עמוס חורי טען כי מדובר בתיקון של השמטה מקרית וכי חנה סופר כלל אינה בעלת מעמד בהליך. לעמדה זו הצטרף גם הנאמן, עו"ד דורון קורן, שסבר כי התיקון משקף נכונה את המציאות המשפטית שהייתה קיימת ממילא.
השופטת שבח קיבלה במלואה את עמדת המשיבים. בהחלטה נוקבת הבהירה כי לפי סעיף 178 לחוק חדלות פירעון, הקניית הנכסים לנאמן נותרת בעינה גם לאחר מות החייב. "פטירת החייב אינה יוצרת עידן חדש ליורשת", כתבה השופטת, והדגישה כי חנה סופר חסרת מעמד להגיש תביעות הנמצאות בסמכות הנאמן.
בית המשפט קבע כי מי שהיה מוסמך להגיב או להגיש בקשות בעניין פסק הבוררות הוא הנאמן בלבד, וכי כל עוד לא נפרעו החובות לנושים (המסתכמים בלמעלה מ-14 מיליון ש"ח), אין ליורשים כל נתח ממשי בעיזבון שמאפשר להם זכות עמידה עצמאית.
מעבר לשאלת המעמד הפרוצדורלי, השופטת שבח צללה לעומק הראיות וקבעה כי הבקשה נדחית גם לגופו של עניין. היא הראתה כיצד הסכם הבוררות המקורי משנת 2014 נחתם במפורש גם על ידי החברה כ"צד שלישי", וכי סופר עצמו תבע סעדים עבור החברה במסגרת תביעה שכנגד שהגיש בבוררות.
"הטיעון לפיו החברה אינה מחויבת בפסקי הבוררות משמעותו ריקון הפסקים מתוכן ומנפקות מעשית", פסקה השופטת. היא אימצה את עמדת הנאמן כי מדובר ב"טעות סופר" או השמטה מקרית הניתנת לתיקון לפי סעיף 22 לחוק הבוררות, ללא הגבלת זמן.
בסיום פסק הדין, דחתה השופטת את ניסיונותיה של המבקשת להסתמך על החלטות קודמות בעניין צירוף בני משפחה אחרים, והבהירה כי קיים הבדל תהומי בין ניסיון לצרף צדדים חיצוניים לבין תיקון רישום של חברה שהייתה חלק מההליך מיומו הראשון. כפועל יוצא מדחיית הבקשה, הטיל בית המשפט על חנה סופר לשלם לעמוס חורי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 35,000 ש"ח.
ת"א 74311-12-25
