מכה ל"קרן לגאולת אדמות": נדחו התביעות לבעלות על 157 דונם בשומרון
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את תביעותיהן של חברת "נחלה" ושל דניאל אלאלוף לזכויות במקרקעין בכפר עזון; השופט יעקב שקד קבע כי לא הוכחו תשלומים, הסכמים פקעו, וסימני שאלה כבדים הועלו בנוגע לאותנטיות של מסמכים נוטריוניים מהותיים.
ביום ה-1 במרץ 2026, ניתן פסק דין דרמטי בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, השם קץ לסכסוך משפטי רב-שנים סביב עשרות דונמים של קרקע ביהודה ושומרון. השופט יעקב שקד דחה באופן מוחלט שתי תביעות שאוחדו, אשר עסקו בבעלות על מקרקעין בשטח של כ-157 דונם בכפר עזון שבנפת טול כרם, סמוך ליישוב אלפי מנשה. הקרקע, המורכבת מחמש חלקות בגוש 2, עמדה במוקד המאבק בין חברת "נחלה – הקרן לגאולת אדמות לישראל (קרנ"ש) בע"מ" לבין יורשיו של המנוח צאדק ראשיד יוסף בליה, וכן תביעה נפרדת של דניאל אלאלוף.
תחילת הפרשה בשנת 2014, אז הגישה חברת "נחלה" תביעה המבוססת על הסכם משנת 2007 מול צאדק בליה ז"ל. לטענת החברה היא רכשה מצאדק 50% מהזכויות בחברת "יזמות הארץ בע"מ", המחזיקה במקרקעין, וכן זכויות ישירות בקרקע. מנגד, דניאל אלאלוף הגיש תביעה בשנת 2020 וטען כי הוא זכאי ל-20% ממניות החברה מכוח הסכם מאוחר יותר משנת 2010 שנחתם אף הוא מול צאדק.
מול שני התובעים התייצבו יורשיו של צאדק בליה. היורשים טענו כי ההסכמים מעולם לא השתכללו, לא שולמה עבורם התמורה הנדרשת, וחלק מהמסמכים עליהם נסמכו התובעים – לרבות חתימתו של צאדק – זויפו.
השופט שקד מצא כי חברת "נחלה" לא עמדה בנטל ההוכחה הבסיסי ביותר: תשלום התמורה. על פי ההסכם משנת 2007, היה על החברה לשלם לצאדק 250,000 דולר במעמד החתימה. למרות טענותיו של נציג החברה, מר נדב, כי הכספים שולמו לאורך זמן, בית המשפט קבע כי מדובר בגרסה כבושה ובלתי אמינה.
"נחלה" ניסתה להסתמך על כרטסת הנהלת חשבונות שהופקה באמצעות תוכנת "חשבשבת" כדי להוכיח העברות כספים, אך יורשי בליה הגישו חוות דעת של המומחה רו"ח ראובן שדה. המומחה הסביר כי המסמך אינו כרטסת מקורית אלא "ניתוח כרטיסים" הניתן לשינוי בדיעבד, וכי לא הוצגו אסמכתאות בנקאיות או צ'קים המאמתים את השורות המופיעות בו. השופט קיבל את עמדת המומחה וקבע כי הכרטסת אינה קבילה ונעדרת משקל ראייתי.
יתרה מכך, השופט קבע כי הסכם "נחלה" פקע מאחר שלא הושלם רישום המקרקעין תוך 36 חודשים, והחברה לא הוכיחה כי שלחה הודעת הארכה לצאדק כנדרש.
אחד הרגעים הדרמטיים בפסק הדין נוגע ל"הוראה בלתי חוזרת" ממרץ 2010, שאושרה לכאורה על ידי הנוטריון המנוח עו"ד צבר גור. "נחלה" ביקשה להסתמך על מסמך זה כהוכחה לכך שצאדק אישר את קבלת התשלום. אלא שהתברר כי עו"ד גור עצמו הגיש תלונה למשטרה טרם מותו, בה טען כי חתימתו וחתימת צאדק על המסמך זויפו.
השופט שקד דחה את הניסיון להסתמך על חזקת התקינות של אישור נוטריוני לפי סעיף 19 לחוק הנוטריונים, וקבע כי כאשר קיים חשד ממשי שגם חתימת הנוטריון עצמה היא פרי זיוף, החזקה אינה חלה.
גם תביעתו של דניאל אלאלוף נדחתה. השופט קבע כי זכויותיו של דניאל נבעו מהתחייבויות של אחיו, יעקב אלאלוף, מול צאדק. מאחר שבהליכים קודמים כבר נקבע כי יעקב לא שילם את התמורה עבור המניות ולכן אין לו זכויות, הרי שגם דניאל, שנכנס לנעליו, אינו זכאי לדבר. מעבר לכך, דניאל הודה בחקירתו כי הוא עצמו מעולם לא העביר כספים לצאדק בגין המניות.
בסיכומו של עניין, השופט יעקב שקד דחה את שתי התביעות וביטל את כל הצווים הזמניים שהוטלו על המקרקעין. לנוכח הימשכות ההליכים והיקפם, הטיל בית המשפט על חברת "נחלה" ועל דניאל אלאלוף לשלם ליורשי צאדק בליה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 150,000 ש"ח כל אחד (סה"כ 300,000 ש"ח).
ת"א 37699-03-14
