ניצחון מוחץ לפירמת EY: נדחתה תביעת הענק בסך 150 מיליון ש"ח של מפרקי אגרקסקו
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי למרות שרישום המענקים לחקלאים כ"נכס" היה שגוי חשבונאית, לא הוכחה רשלנות מצד רואי החשבון המבקרים. השופט מגן אלטוביה: "הנושים הסתמכו על מעורבות המדינה, לא על הדוחות הכספיים". המפרקים, ד"ר שלמה נס ואלי שפלר, חויבו בהוצאות משפט בסך 140 אלף ש"ח
לאחר מאבק משפטי רב-שנים שראשיתו בקריסתה המהדהדת של ענקית הייצוא החקלאי אגרקסקו בשנת 2011, הגיע לסיומו אחד התיקים המורכבים והמשמעותיים ביותר בתחום אחריות רואי החשבון בישראל. ביום 19 בפברואר 2026, פרסם כבוד השופט מגן אלטוביה מבית המשפט המחוזי בתל אביב פסק דין דרמטי, הדוחה את תביעת הנזיקין שהגישו מפרקי החברה נגד פירמת רואי החשבון קוסט פורר גבאי את קסירר (EY ישראל).
התביעה, שהועמדה על סך של 150 מיליון ש"ח לצרכי אגרה, התמקדה בטענה כי פירמת EY, ששימשה כרואת החשבון המבקרת של אגרקסקו בין השנים 2007 ל-2009, התרשלה בתפקידה כשומרת סף. המפרקים, ד"ר שלמה נס ורו"ח אלי שפלר, טענו כי רואי החשבון אישרו דוחות כספיים מטעים שהסתירו הפסדים כבדים. לשיטתם, הדוחות הציגו מצג שווא של יציבות פיננסית שאפשר לחברה לגייס חוב מהציבור ולהמשיך לפעול במשך שנים, תוך שהיא מעמיקה את בור ההפסדים על חשבון הנושים.
לב המחלוקת נסב סביב "תשלומים מיוחדים" ומענקים ששילמה אגרקסקו למגדלים חקלאים כדי לשמר את נאמנותם. החברה, בעידוד המנכ"ל המיתולוגי שלמה תירוש, בחרה לרשום תשלומים אלה כ"נכס" במאזן במקום כהוצאה שוטפת בדו"ח רווח והפסד. רישום זה "שיפץ" את הונה העצמי של החברה ואפשר לה לעמוד לכאורה באמות המידה הפיננסיות (קובננטים) כלפי מחזיקי איגרות החוב.
השופט אלטוביה קיבל את עמדת המפרקים במישור החשבונאי המקצועי וקבע נחרצות: הרישום היה שגוי. בפסק הדין הובהר כי לפי תקן 30 ו-IAS 38, לא ניתן להכיר ב"נאמנות מגדלים" כנכס בלתי מוחשי בהיעדר חוזה אכיף או שליטה ממשית במשאב. "תשלום אינו מתמצק ללא עמידה בתנאי ההכרה החשבונאיים, תהא ההיסטוריה אשר תהא", כתב השופט והוסיף כי התשלומים היו צריכים להיות מוכרים כהוצאה שוטפת במועד התהוותם.
למרות הקביעה כי הדוחות לא עמדו בתקינה החשבונאית, השופט אלטוביה בחר לדחות את התביעה בשל היעדר קשר סיבתי בין המחדל לבין הנזק. בית המשפט קבע כי המפרקים לא הוכיחו שהנושים אכן הסתמכו על הדוחות הכספיים או על חוות דעת רואי החשבון בעת ההחלטה להעמיד אשראי לחברה.
מתוך העדויות בתיק עלתה תמונה ברורה: השוק והנושים ראו באגרקסקו זרוע ביצועית של מדינת ישראל. נאמן האג"ח הודה בחקירתו כי המשקיעים השקיעו "אך ורק בשל מעורבות המדינה" וכי לא היה להם עניין אמיתי בנתוני ההון העצמי. "הדוחות הכספיים לא היוו 'סיבה בלעדיה אין' להשקעה באג"ח", קבע השופט. בנוסף, נדחתה הטענה כי רואי החשבון יכלו למנוע את המשך פעילות החברה, שכן ההחלטות העסקיות והמדיניות החשבונאית היו ידועות ומאושרות על ידי ההנהלה ורשות החברות הממשלתיות בזמן אמת.
השופט אלטוביה לא חסך את שבטו מהמפרקים וציין כי התביעה נראית כניסיון לתור אחר "כיס עמוק" בדמות חברת הביטוח של פירמת רואי החשבון. הוא הדגיש כי קריסת אגרקסקו נבעה ממודל עסקי בלתי כלכלי וממדיניות המדינה, וכי המפרקים בחרו שלא לתבוע את הגורמים האחראים באמת – נושאי המשרה הבכירים והמדינה – למרות שהיו מודעים לפרקטיקה הנהוגה.
בסיום דבריו, הטיל השופט על קופת הפירוק הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך כולל של 140,000 ש"ח לטובת הנתבעת.
ת"א 51721-03-20
