סערה בחנות הנעליים: נדחתה תביעת הענק של מפעילי "בי יוניק" בגין "השתלטות בריונית"
לאחר סדרת דיונים סוערים, סרטון פריצה וטענות לקונספירציה, פסק השופט אבי כהן כי הרשת פעלה כדין כשסיימה את ההתקשרות/ בני הזוג חריב יקבלו רק חלק זעום מהתביעה המקורית שעמדה על 900 אלף ש"ח. התביעה האישית נגד בעלי הרשת נדחתה מחוסר עילה
דרמה משפטית שהחלה בסכסוך עסקי "שגרתי" בקניון חוצות המפרץ, הגיעה השבוע לסיומה בבית משפט השלום בתל אביב-יפו. פסק הדין, שניתן ביום 04 במרץ 2026 על ידי כב' השופט אבי כהן, חושף מערכת יחסים עכורה שהסתיימה בטונים צורמים, האשמות בהונאה, ואף תיעוד מצולם של ניסיון כניסה בכוח לחנות נעולה.
הכל החל באוגוסט 2023, כאשר חמדה חריב חתמה על הסכם תפעול עם חברת "ר. ביסה בע"מ", המפעילה את רשת חנויות הנעליים "בי יוניק". על פי ההסכם, חריב היתה אמורה להפעיל את סניף הרשת בקניון חוצות המפרץ תמורת עמלות ממחזור המכירות. אלא שהאידיליה העסקית החזיקה מעמד חודשים ספורים בלבד.
בינואר 2024, הודיעה הרשת על סיום ההתקשרות, השתלטה על החנות ופינתה את חריב. בתגובה, הגישה חריב תביעה בסך 900,000 ש"ח נגד החברה ונגד בעליה, שלמה ורפאל ביסה. חריב טענה כי מדובר ב"מעשה תרמית והונאה מתוכננים" שנועדו לגזול ממנה את דמי הזיכיון ולמנוע ממנה את הזכות להפעיל חנות נוספת בקניון הקריון. מנגד, חברת ביסה הגישה תביעה שכנגד בסך כ-271 אלף ש"ח, בטענה להפרה יסודית של ההסכם מצד המפעילה.
לב הסכסוך נסוב סביב אירוע שהתרחש בנובמבר 2023. לקוחה שנכנסה לחנות התלוננה על יחס מזלזל ואגרסיבי מצד חסן חריב, בן זוגה של התובעת ששימש כמוכר במקום. לטענתה, לאחר שביקשה למדוד מספר זוגות נעליים, דרש ממנה חסן בטון תוקפני להחזיר את הנעליים למדפים בעצמה.
בני הזוג חריב העלו טענה מרחיקת לכת: הם טענו כי התלונה "בושלה" והוזמנה על ידי הנהלת הרשת כדי לייצר עילה לסילוקם. אולם השופט כהן דחה טענה זו מכל וכל. לאחר ששמע את עדות הלקוחה, קבע השופט כי מדובר ב"עדות אמת" וכי בני הזוג חריב בחרו בקו הגנה "מניפולטיבי" במקום להפנים את הבעייתיות שבהתנהלותם השירותית.
פסק הדין חושף פגמים מהותיים באמינות גרסתם של בני הזוג חריב. אחד הרגעים המכריעים בדיון היה סביב הקלטת שיחת בירור שנערכה לאחר התלונה. חסן חריב טען בעדותו כי אין בידיו הקלטה כזו, אך התכתבויות וואטסאפ מזמן אמת חשפו כי הוא הקשיב לה פעמיים. השופט ציין כי הרושם הוא שההקלטה הוסתרה מכיוון שהיא מזיקה לגרסת התובעים.
בנוסף, הוצג סרטון ממצלמות אבטחה המתעד את חסן חריב מגיע לפתח החנות לאחר שהרשת חסמה את הכניסה, כשהוא מצויד במכשיר חיתוך ומנסה לפרוץ את השרשרת הנועלת את הדלת. אירוע זה, שזכה לכינוי "אירוע ניסיון הפריצה", חיזק את מסקנת בית המשפט כי מערכת היחסים הגיעה לנקודת אל-חזור לגיטימית.
השופט כהן ניתח את הסכם התפעול וקבע כי סעיף 9.1 מעניק לכל צד את הזכות לסיים את ההתקשרות בהודעה מוקדמת של 45 יום, "ללא כל נימוק או הסבר". מאחר שחברת ביסה בחרה במסלול זה, היא לא הפרה את החוזה.
באשר לתביעה האישית נגד שלמה ורפאל ביסה, קבע השופט כי מדובר ב"שרבוב" מיותר לכתב התביעה ללא כל עילה חוקית להרמת מסך. הוא מתח ביקורת על כך שהתובעת זנחה את טענותיה לגבי "שיטה" פסולה של בעלי החברה ולא הציגה להן כל שמץ של ראיה.
למרות דחיית רוב טענותיה של חריב, בית המשפט קיבל את חלקה הקטן של התביעה הנוגע לעמלות שלא שולמו לה עבור חודשי עבודתה האחרונים (דצמבר 2023 וינואר 2024). כספים אלו, שהוחזקו בנאמנות במהלך המשפט, יועברו לחריב בסך של 47,082 ש"ח.
מנגד, גם התביעה שכנגד של רשת ביסה נדחתה. השופט קבע כי מאחר שהחוזה הסתיים מכוח סעיף "סיום ללא סיבה" ולא בשל "הפרה", הרשת אינה זכאית לפיצוי המוסכם בסך 250 אלף ש"ח. בסיכומו של עניין, ומאחר ששני הצדדים העלו טענות שלא התקבלו, החליט השופט שלא לעשות צו להוצאות וקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.
פסק הדין מהווה תזכורת לחשיבותם של סעיפי יציאה בחוזים עסקיים ולכך שבית המשפט אינו ממהר להרים את מסך ההתאגדות או לקבל טענות לקנוניה ללא תשתית ראייתית מוצקה.
ת"א 69771-05-24
