ספקולציות במיליונים: ביהמ"ש המחוזי קיצץ דרמטית בעיקולים שהוטלו על רקע סכסוך "אולמי הנסיכה"
השופט חננאל שרעבי קבע כי טענות לנזקים של 105% תשואה בשוק ההון ופספוס רכישת דירת יוקרה הן בבחינת "חכמה בדיעבד"; סכום העיקול הופחת מ-16.2 מיליון ש"ח ל-5 מיליון ש"ח בלבד, תוך מתיחת ביקורת על היעדר תשתית ראייתית מוצקה לנזקים ספקולטיביים.
בפסק דין מנומק היטב שניתן ביום 26 בפברואר 2026, בבית המשפט המחוזי בחיפה, הכריע כבוד השופט חננאל שרעבי בערעור שעסק באחד הנושאים המורכבים בדין האזרחי: הגבול הדק שבין נזק ממשי לבין "נזק ספקולטיבי" המבוסס על השערות בדיעבד. פסק הדין, שניתן במסגרת סכסוך יצרי ארוך שנים בין שותפים לשעבר באולם האירועים המפורסם "אולמי הנסיכה" במפרץ חיפה, מהווה תמרור אזהרה למי שתובעים סכומי עתק בגין "אובדן הזדמנויות עסקיות" ללא ביסוס ראייתי מזמן אמת.
שורשי הפרשה נעוצים בשנת 2023, אז הגישו המערערים – מייק בן דוד, יצחק ציוויניאשווילי וארבעה שותפים נוספים – תביעה נגד המשיבים, אהרון וישי חן. במסגרת אותו הליך, הוטלו על נכסיהם של המשיבים עיקולים כבדים בסך של כ-12 מיליון ש"ח. כדי לזכות בעיקולים אלו, חתמו המערערים על כתב התחייבות עצמית לפיצוי המשיבים בגין כל נזק שייגרם להם אם התביעה תידחה.
ואכן, בשנת 2025 נדחתה התביעה המקורית על הסף מחמת התיישנות. מיד לאחר מכן, הגישו אהרון וישי חן "תביעת נגד" על סך של למעלה מ-16 מיליון ש"ח, בטענה כי העיקולים שהוטלו עליהם למשך שנתיים וחמישה חודשים מנעו מהם רווחי עתק שהיו יכולים להפיק בשוק ההון ובנדל"ן.
המשיבים טענו כי העיקולים חנקו את יכולתם הכלכלית בתקופה של פריחה בשווקים. אהרון חן טען כי תכנן להשקיע את הכספים המעוקלים בתיק ניירות ערך שהיה מניב לו תשואה של כ-106% (רווח של כ-12.3 מיליון ש"ח). ישי חן טען כי העיקול מנע ממנו לרכוש דירת יוקרה בירושלים במחיר של 9.7 מיליון ש"ח, דירה שערכה זינק מאז ב-3.4 מיליון ש"ח.
רשם בית המשפט המחוזי, השופט זיו אריאלי, קיבל בתחילה את עמדת המשיבים והותיר על כנו צו עיקול זמני על נכסי המערערים בגובה מלוא סכום התביעה – 16,264,230 ש"ח. על החלטה זו הוגש הערעור לבית המשפט המחוזי.
השופט חננאל שרעבי, הידוע בגישתו המקצועית והקפדנית, הפך חלקית את החלטת הרשם. בלב פסק הדין עומדת הקביעה כי התביעה נסמכת על "נזקים ספקולטיביים". השופט הסביר כי נזק ספקולטיבי הוא מצב שבו קיימת עמימות מובנית בניסיון לחזות אירועים עתידיים שלא התרחשו.
"הוכחת נזקים מסוג זה," קבע השופט, "דורשת ביסוס ראייתי, אף לכאורי, מוצק יותר." השופט מתח ביקורת על כך שאהרון חן בחר להציג בכתב התביעה את אפיקי ההשקעה הרווחיים ביותר בשוק (Cherry Picking), מבלי שהוכיח כי בזמן אמת אכן פתח חשבון בנק ייעודי, הגדיר מדיניות השקעה או התקשר עם יועץ השקעות מוסמך. "לא ניתן לשלול כי עסקינן ב'חכמה בדיעבד'," ציין השופט בהתייחסו לתביעה לתשואה של 105%.
גם בנוגע לישי חן והדירה בירושלים, קבע בית המשפט כי העובדה שלא הוצגה טיוטת הסכם, אישור עקרוני למימון או ראיות למשא ומתן ממשי מזמן אמת, הופכת את טענת הנזק לערטילאית. "לא כל מי שמנהל משא ומתן לרכישת דירה, סופו שירכשנה," הדגיש השופט.
עם זאת, השופט הבהיר כי אין מדובר ב"תביעת סרק". מאחר שהמערערים חתמו על כתב התחייבות וניתן להניח שעיקול כספים כה משמעותי למשך תקופה ארוכה אכן גרם נזק כלשהו (לפחות בגובה ריבית בנקאית סולידית), ישנה הצדקה להותרת עיקול מסוים כדי להבטיח את פסק הדין העתידי.
לאחר שקילת "מקבילית הכוחות" שבין סיכויי התביעה למאזן הנוחות, ותוך התחשבות בחשש להכבדה על גביית הכספים בעתיד, החליט השופט שרעבי להפחית את סכום העיקול ל-5 מיליון ש"ח בלבד – פחות משליש מהסכום המקורי. בנוסף, הטיל השופט על המשיבים לשלם למערערים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ש"ח.
פסק דין זה מהווה נדבך חשוב בדיני הסעדים הזמניים, כשהוא מבהיר כי בתי המשפט לא יתנו יד להטלת עיקולים דרקוניים המבוססים על חישובי רווח דמיוניים או ספקולציות שוק, אלא ידרשו תשתית עובדתית רצינית ומוצקה כבר בשלבים המוקדמים של ההליך.
ע"ר 67442-01-26
