תבוסה מוחצת בבית המשפט: תביעת הענק של "גליל שוק מקומי" נגד בעל מכולת נדחתה בשל רשלנות ראייתית
בית משפט השלום בקריות מתח ביקורת חריפה על אגודה שיתופית חקלאית שתבעה מעל 130,000 ש"ח מלקוח; השופט צבי כוחן קבע כי הכרטסת של החברה אינה אמינה, העדים המרכזיים לא זומנו, והטענה ל"זינוק במכירות בגלל הקורונה" בפברואר 2020 התבררה כחסרת בסיס.
בפסק דין מהדהד שניתן ביום 19 בפברואר 2026 דחה בית משפט השלום בקריות את תביעתה של חברת "גליל שוק מקומי – אגודה שיתופית חקלאית בע"מ" נגד בעל עסק קטן, מאיר פדידה. השופט צבי כוחן לא חסך את שבט ביקורתו מהתובעת, וקבע כי מדובר ב"תביעת סרק" המבוססת על רישומים פגומים וחסרי אחיזה במציאות.
ראשיתו של ההליך בתביעה כספית שהגישה "גליל שוק מקומי" בטענה כי הנתבע, מאיר פדידה, רכש ממנה פירות וירקות לתקופה מסוימת אך לא שילם את מלוא התמורה. סכום החוב המקורי עמד על 111,301 ש"ח, ובעת הגשת התביעה האמיר ל-138,145 ש"ח לאחר תוספת ריבית והצמדה.
לב התביעה התמקד בחשבונית מרוכזת אחת מיום 29 בפברואר 2020, שסכומה לבדו עלה על 100,000 ש"ח. החברה טענה כי מדובר בריכוז של רכישות רבות שביצע פדידה, אשר סווגו תחת הכותרת "הכנסות ממכירות אבוקדו" כיוון שזה היה הפריט הראשון ברשימה. מנגד, פדידה הכחיש את קיום החוב מכל וכל, טען כי שילם את כל חובותיו, והדגיש כי מעולם לא קיבל סחורה בהיקפים כאלה, שאינם תואמים את צרכי המכולת הקטנה שבבעלותו.
אחת הנקודות המכריעות בפסק הדין הייתה התנהלותה הראייתית של התובעת. השופט כוחן הדגיש כי "גליל שוק מקומי" נמנעה מלהביא לעדות את העדים המרכזיים שטיפלו בעסקה בזמן אמת. הסוכן יואב, שהיה איש הקשר הישיר מול פדידה וקיבל ממנו את ההזמנות, פוטר מהחברה ולא זומן למתן עדות. כך גם נמנעה החברה מהעדת מנהלת החשבונות שערכה את הכרטסת ואת נהגי המשאיות שסיפקו כביכול את הסחורה.
"גליל שוק בחרה שלא לפעול כך", ציין השופט בהתייחסו לאי-זימון הסוכן, והוסיף כי חזקה על בעל דין שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו. בהיעדר עדים אלו, נותרה גרסת החברה תלויה על בלימה, אל מול עדותו העקבית של פדידה.
הדרמה האמיתית התרחשה כאשר בית המשפט החל להשוות בין כרטסת החברה לבין תכתובות הווטסאפ שהציג פדידה. מהניתוח המדוקדק של השופט עלה פער בלתי נתפס בין מה שהוזמן בפועל לבין מה שנרשם בתעודות המשלוח של החברה.
כך למשל, בעוד שבתכתובת הווטסאפ הזמין פדידה 13 אריזות של עגבניות, תעודת המשלוח הציגה הזמנה של 780 ק"ג. במקרה אחר, הזמנה של ארגז פלפל רמירו אחד הפכה ברישומי החברה ל-150 ק"ג. השופט מצא כי תעודות המשלוח ייחסו לפדידה אספקה של טונות של פלפלים, בצלים ומלפפונים – כמויות שהוגדרו בפסק הדין כ"בלתי הגיוניות" עבור בית עסק קטן.
בנוסף, החברה טענה כי הכרטסת שלה מהווה "רשומה מוסדית", אך השופט דחה זאת וקבע כי המסמכים לא הוגשו באמצעות עורכיהם ולא הוכחה אמינותם. יתרה מכך, הרישום בכרטסת הציג תשלומים שבוצעו במזומן כ"קופה מזומנים", בעוד שמנכ"ל החברה הצהיר בתצהירו כי הנתבע מעולם לא שילם במזומן – סתירה מהותית שפגעה קשות באמינות התביעה.
כדי להסביר את הזינוק הפתאומי והחריג בהיקף ההזמנות של פדידה בפברואר 2020, טען מנכ"ל החברה, יפתח אורטל, כי הדבר נבע מ"בוסט" של עבודה עקב מגפת הקורונה והחשש של הציבור מסגרים. השופט כוחן דחה טענה זו בביטול, תוך שהוא מציין כי נכון לאמצע פברואר 2020 טרם התגלה חולה קורונה אחד בישראל, והנחיות הבידוד הראשונות היו מצומצמות ביותר. "לא ברור על מה נסמכת אמירתו זו", קבע השופט.
בסיכומו של יום, קבע בית המשפט כי "גליל שוק מקומי" לא הרימה את נטל ההוכחה. התביעה נדחתה במלואה, והחברה חויבה לשלם לפדידה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 17,000 ש"ח. השופט חתם את פסק הדין בקביעה כי מדובר ב"תביעת סרק" שגרמה לנתבע חיסרון כיס ואילצה אותו להתגונן בפני תביעה מרובת עובדות ונתונים שהתבררו כחסרי בסיס.
ת"א 55388-06-23
